אהוד אולמרט בשתי מערכות

מערכה 1

על משפט ועל מוסר

אהוד אולמַרט (מתחרז וולמרט) הואשם בשלוש עברות.

האשימו אותו כי קיבל כסף באופן ניסתר ממכר וניצל את תפקידיו הציבוריים לסייע למכר הזה (טלנסקי).

האשימו אותו כי קיבל כסף מארגונים ומוסדות שהזמינו אותו משום התפקידים הציבוריים שמילא. הכסף ניתן לצרכי הוצאות שנובעות מביקורים והרצאות שלו אצל המזמינים. האשימו כי קיבל יותר כסף מאשר הוציא והשתמש בכסף לצרכיו האישיים.

האשימו אותו כי דאג שחבריו יזכו בעזרה ממשלתית ממרכז ההשקעות בהיותו ממונה על המרכז כשר בממשלה.

בית המשפט מצא כי אהוד אולמַרט עשה את הדברים הבאים:

קיבל כסף ממכר באופן ניסתר.

קיבל כסף עודף מארגונים ומוסדות והשתמש בו לצרכיו הפרטיים.

עזר לחבריו לקבל סיוע מהמדינה בהיותו שר ממונה על מרכז ההשקעות.

עוד מצא בית המשפט:

הוא לא התכוון לעשות כלום תמורת הכסף שקיבל מהמכר שלו.

הוא לא שם לב שיש בלאגן במימון הנסיעות וההרצאות ולכן לא החזיר את הכסף העודף.

ברוב מדינות העולם היו השופטים מזכים אותו בדיוק כפי שזיכו אותו בישראל.

בחוף השנהב היה יוצא זכאי, בליבריה היה יוצא זכאי, בפארגווי היה יוצא זכאי, בבליז היה יוצא זכאי,

במלאזיה היה יוצא זכאי, בהודו היה יוצא זכאי.

רק מעט מאוד מדינות היו מוצאות שמעשיו ראויים לעונש משמעותי.

בהולנד היה יוצא אשם, בדנמרק היה יוצא אשם, בגרמניה היה יוצא אשם אבל מדובר במספר קטן ולא

משמעותי של מדינות, אשרינו שזכינו להימנות אל הרוב.

מערכה 2

על ממשל ועל יכולת

מיד לאחר השמעת פסק הדין במשפט אולמרט, אבל לפני גזר הדין יצאה תזמורת שלמה של דוברים ואנשי ציבור במסע לגיטימציה לאולמרט. הם לא היססו לומר שמדובר כאן לא רק באדם ישר כי אם גם באיש ציבור מהמעלה הראשונה וראש ממשלה מהטובים שידעה ישראל.

לא אני לא אובייקטיבי גם בנושא הזה, אבל החלטתי לבדוק את תקופתו בראשות הממשלה על פי נתונים שונים. אולמרט היה ראש ממשלה מ- 4 ינואר 2006 (כממלא מקום אריק שרון) עד ה- 31 מרץ 2009 כאשר פרש בעקבות האשמות חמורות בשחיתות.

חינוך: בתחום הזה היו לא מעט הצהרות, אבל נתוני ההשקעה הלאומית בחינוך לא מרשימים, שיעור ההשתתפות של הממשלה בהוצאות החינוך המשיך את ההזנחה המקובלת בממשלות ליכוד/קדימה כלומר מה שפחות. תקציב הפיתוח בחינוך שקוצץ בתקופת ממשלת שרון הראשונה מ 963 מיליון ₪ (התקציב בממשלת ברק) ל- 415 מיליון ₪, עלה במעט לאורך תקופת ממשלת אולמרט והגיע ל- 547 מיליון ₪ (43% פחות ממשלת ברק). ההוצאה על הוראה (תקציב שעות תקן) שירד בתקופת ממשלת שרון הראשונה ב- 1430 ₪ עלה ב- 629 ₪. תשלומי הורים הם חלק גדל והולך מהוצאות החינוך והוצאת המדינה ירדה עד 78%, לא פלא שמעמד הביניים יוצא לרחובות ושואל: ממתי חינם עולה כל כך הרבה?

הצפיפות בכיתות בישראל גבוהה ב- 22% מהצפיפות הממוצעת בכיתות במדינות OECD  אבל לעומת זאת שכר המורים בישראל (יחסית לשכר עובדים אחרים) נמוך ב- 50%, את השכר הזעום הזה מקבלים המורים שלנו עבור הרבה יותר שעות עבודה (20% שהם 200 שעות). בתקופת אולמרט לא חל שום שיפור במצב הזה.

תחבורה: אחד ממחירי מלחמת לבנון II היה קיצוץ תקציבי, מיליארד וחצי ₪ שירדו מתקציב הרכבת גרמו לאיחור של כמה שנים בהשלמת המסילה לגליל. ממשלת אולמרט הבטיחה שהכסף הזה יגיע לצפון זה לא קרה ואני מציע לכם לא לחכות שיקרה.

בתחום הרווחה: ממשלת אולמרט המשיכה את תכנית ויסקונסין בשינוי קל, אבל דווקא בזמן ממשלת נתניהו נקברה התוכנית המזיקה והמיותרת קבורה נכונה – קבורת חמור. הממשלה הזאת המשיכה במדיניות קצבאות קטנות לעניים וייבוא עובדים עוד יותר זולים מחו"ל.

בריאות: כשממשלת אולמרט עלתה לשלטון היה שיעור ההשתתפות של הציבור בהוצאה על בריאות 39.8% הוא עלה מעט וירד מעט ובסופה של הממשלה הזאת היה 38.8%. הבריאות בישראל ממומנת באמצעות מס בריאות ותקציב משרד הבריאות, ממשלת ישראל מקטינה את החלק של משרד הבריאות כל הזמן, ממשלת אולמרט לא שונה בנושא זה. גם העדכון הטכנולוגי של סל התרופות בתקופת אולמרט המשיך לפגר אחר הדרישה ועמד בממוצע על 25% פחות מהרצוי.

אצלנו מודדים הכל לפי הצמיחה כלכלית, הצמיחה הכלכלית לנפש בממשלת אולמרט, משנת 2006 עד 2009 (כולל) הייתה 4.8% צמיחה כזאת במשך יותר משלוש שנים איננה סיבה לגאווה. הצמיחה בזמן ממשלת רבין 1992-1995 הייתה 9.3%.

סה"כ השיפורים בתחומי החברה של ממשלת אולמרט היו הפחתת המע"מ והגדלת שכר המינימום, שניהם בזכות מפלגת העבודה ועמיר פרץ. אי אפשר לומר כי אולמרט הובל אותנו להצלחה בתחומים החברתיים.

התחום המדיני: אולמרט אוהב להפתיע, כמו אצל חבריו העשירים מאוד, הימור היא טקטיקה מקובלת. לכן יצא למלחמת לבנון II  אחרי דיונים של כמה שעות תוך הפתעת החיזבאללה ותושבי ישראל. אבל הוא שכח שבהימורים יותר חשוב מתי יוצאים, והכי כדאי לצאת כשמנצחים. במקרה של המלחמה הזאת ניצחנו אחרי שלושה ימים והפסדנו אחרי ההחטאה הראשונה כשפגזים ישראליים נחתו בתוך המון אזרחים. 30 ימי מלחמה נוספים שינו את המצב לרעה.

למרות החזות האזרחית השקולה אולמרט דווקא אוהב מלחמות ובתוך 3 שנים יצא לשתים, המלחמה השניה הייתה המלחמה בעזה – מבצע עופרת יצוקה. למלחמה הזאת הוגדרו 3 יעדים, השגת שקט ביטחוני ארוך טווח, מניעת התחמשות החמאס, והחזרת גלעד שליט. אף אחד מהיעדים לא הושג, אין שקט ביטחוני, החמאס מתחמש ואת גלעד שליט הצליחו לשחרר שנתיים מאוחר יותר, מאות אלפי הישראלים שיצאו לרחוב למען צדק חברתי.

הסכמי שלום: לא מעט ישראלים שואפי הסדר שלום הצביעו עבור ממשלת אולמרט, הם אוכזבו. אומנם היו שם הבטחות ודיבורים ופגישות אבל לא יצא מזה כלום.

בתחום המדיני החיובי ניתן לציין רק את ההחלטה למצוא פתרון לטילים קצרי טווח, כיפת ברזל, אבל גם במקרה הזה אי אפשר לזקוף את ההחלטה לזכות אולמרט.

לסיכום אפשר לומר בשקט נפש שגם אם אולמרט יצא זך כשלג מכל פרשותיו טוב יעשו אזרחי המדינה אם ידאגו לו לפנסיה שקטה ורגועה הרחק ממוקדי ההכרעה.

אתם ואני נשנה את העולם

ניצול הניצולים

בשבוע הראשון של אוגוסט נפל דבר, ראש הממשלה החליט על קצבה מיוחדת לניצולי שואה. מדובר בתוספת 120 מליון ₪ שיחולקו ל- 120 אלף ניצולים בשנת 2008 (83 ש"ח לחודש לאדם) ו240 מליון שיחולקו ב-2009, הסכום יעלה עד לתקרה של 300 מליון ב-2011.

בשנת 1952 נחתם "הסכם השילומים" עם גרמניה במסגרת ההסכם הועברו לישראל כ- 2 מיליארד ש"ח לשנה (בערכים של 2007), מדובר בסכומים מכובדים מאוד גם בימינו. לצורך השוואה נאמר כי סך כל התרומות של המגבית היה באותם זמנים כ- 900 מליון ש"ח לשנה.

השילומים נמשכו 12 שנים, ממשלות ישראל השתמשו בכסף להשקעות בתעשיה, בחקלאות, לקליטת עליה ועוד. חברת צים הוקמה בעזרת הכסף הזה.

בויכוח המר שפרץ בעקבות ההסכם עם גרמניה ניצבו בן גוריון מול מנחם בגין. בן גוריון טען כי מדובר בכורח כלכלי ומבחינה מוסרית מגיע לישראל פיצוי על אובדן הרכוש היהודי.

בגין טען מנגד כי מדובר בכסף תמורת דם ועוולות, לכן על לנו לתת לגרמנים למרק את מצפונם בעבור חופן מרקים.

כשאני מסתכל היום על הפן המוסרי של ההסכם עולים בי ספקות קשים. צים כמו רוב הרכוש הציבורי, נמסרה לידיים פרטיות בעבור אחוזים בודדים מערכה.

האם המאבק ההוא היה מוסרי כאשר התוצאה שלו היא, 120 אלף ניצולים על סף רעב והכסף (השווי של צים ודומותיה) בידיים של האחים עופר?

אני יכול להסכים בהסתייגות למצב בו תוצרי השילומים נשארים רכוש כלל הציבור, אבל לחשוב שהויתור על העקרון: "אי אפשר לקנות דם בדמים", הביא בסופו של דבר להתעשרות נוספת של האוליגרכיה המקומית! את זה אני לא מוכן לקבל.

רמיסת הנשארים

בשבוע בו השפילו את ניצולי השואה, חיברו בית ראשון בישוב עין-חוד למערכת החשמל,

עין-חוד היה מה שמכונה "יישוב בלתי מוכר". התושבים הגיעו אליו מעין-הוד (כפר האמנים) משם גורשו אחרי מלחמת השחרור. במשך שנים רבות התנכלו להם השילטונות הישראלים וניסו לגרש אותם הלאה לכפר אחר או מעבר לגבול. התושבים נשארו בתנאים לא תנאים. אחרי 59 שנים, אחרי הפגנות, אחרי עצומות, אחרי תביעות ופסקי דין, סוף סוף בא לציון גואל, המדינה איפשרה לחברת חשמל להתחיל לחבר בתים בכפר לרשת.

לא מעט קרה בארץ הזאת בחמישים ותשע השנים שחלפו, הוקמה חקלאות לתפארת וכמעט חוסלה - הוקמה תעשייה ויוצאה לסין - הוקמה חברה שואפת צדק והפכה שואפת כסף – הוקם בית לאומי לעם היהודי והפך לבית תמחוי (כל ילד שלישי עני).

ישראל היא ארץ אחת די קטנה ושני עמים טוענים לבעלות עליה.

אני יכול להסכים בהסתייגות לנישול שנישלנו את הפלשתינאים אחרי מלחמת השחרור, אחרי השואה היה ברור שהיהודים צריכים ארץ משלהם.

העולים שהגיעו לכאן הפכו לחקלאים, תעשיינים, ומשרתי ציבור שבנו חברה חופשית שיוויונית ודמוקרטית.

אבל היום כאשר רוב הרעבים היהודים בעולם גרים כאן - כאשר חקלאים הופכים לנדלני"סטים - כאשר מגילת העצמאות הופכת לטפט על קירות הבורסה – כשמסתכלים על כל אלו בפרספקטיבה היסטורית, האם באמת המוסר לצידנו? אני חושב שלא.

בשורה התחתונה

לישראל יש חוב מוסרי לעצמה ולעולם, אפשר להחזיר אותו ע"י בניית חברת מופת.

כדאי שנתחיל בזה, כי היום אתם יודעים מי שלא מחזיר חובות, לוקחים לו את הבית וזורקים אותו לרחוב.