רק לא 6

תמיד חשבתי ששני גלגלים זה פי שתים יותר טוב מארבעה.

בשנת 69 קניתי אופני מרוץ, היו להם עשרה הילוכים, גלגלים גדולים וצמיגים צרים כדי להפחית חיכוך, ותנוחת ישיבה, מסרסת. לפנות ערב הייתי מוציא את הכלבה לטיול, רכוב על האופניים בעליות ראש פנה, הגעתי לכושר רכיבה משובח. בימים ההם, נסיעה על האופנים שלי לקרית שמונה, נמשכה 25-30 דקות. כן, אני יודע שזה בדיוק זמן הנסיעה היום, בשעות העומס, באוטו, מראש פנה לקרית שמונה.

מספר כלי הרכב בישראל היה אז מאתים חמשים אלף, צפיפות כלי הרכב לק"מ כביש בינעירוני היתה, 77 כלי-רכב לק"מ. היום מספר כלי הרכב הוא מליון ושש מאות אלף, הצפיפות היא 450  כלי-הרכב לק"מ [ האורך הכולל של 450 מכוניות שעומדות טמבון אל טמבון הוא 1.8 ק"מ].

שנים אחר כך מצאתי אותו, נשען על עמוד חשמל ליד בית מר, כך חיכה לי האופנוע הראשון בחיי,        1949  - BSA. אמרתי שלום לכושר הגופני ואהלן לריח הבנזין. שלוש שנים היינו ביחד, לא ברור אם הוא נסע אותי, יותר משאני דחפתי אותו.

בקיץ של שנת 78 החלטתי להחליף אותו, באופנוע חדיש. אחרי הכל ה-BSA לא הצליח לנסוע יותר מתשעים קמ"ש אפילו בנפילה חופשית ממטוס. קניתי נורטון, שנת יצור 1954, זה היה אופנוע מהיר [130 קמ"ש] וצהוב. כשעבדתי ביסוד המעלה הייתה הנסיעה לכל כיוון לוקחת שתים עשרה דקות. השנים חלפו, בתוך מרתף ברמת גן מצאתי טריומף 1973 אומנם לא היה לו סטרטר חשמלי, אבל הוא נוצר ע"י קואופרטיב טריומף, הצטיין ב 750 סמ"ק ומהירות מקסימלית 205 קמ"ש. רכוב על הטריומף שלי החלטתי בשנת 1989 לעשות בדיקה חוזרת לזמני הנסיעה יסוד המעלה - ראש פנה. נסעתי ללא הגבלת מהירות, אבל בלי לקחת צ'אנסים והדרך נמשכה שבע עשרה דקות. היה לי ברור שבצפיפות הרכב הישראלית אפילו אופנוע לא עוזר.

בימים שאני הייתי עסוק ברכיבה על ה- BSA [שנות השבעים] ישבו מומחי תחבורה בישראל ובדקו את צפיפות כלי הרכב. הם הגיעו למסקנה שצריך לסלול כביש חדש ומודרני, כביש שיחבר את צפון – מרכז -  דרום, כביש שידלג בחנניות מעבר לגוש דן, כביש שיביא אותנו לרמת התחבורה האירופאית, או בקיצור כביש מספר 6 - חוצה ישראל. המתכננים תכננו ואני החלפתי אופנוע וממשלה. הם תכננו אבל תקציבי התשתיות קוצצו, את התוכניות שמו במגרה נעלו אותה ושכחו איפה המפתח. בשנת 1992 עם ממשלת רבין ובייגה שוחט הגיע קול ההגיון אל המסדרונות המעופשים של משרד האוצר. פתאום התגלתה לפקידי האוצר האמת הכלכלית המדהימה: "מדינה יכולה להתפתח כלכלית, רק כאשר יש לה תשתיות מפותחות ומודרניות". באמצע שנת התקציב – 1992 [הבחירות היו במאי] שינו את תקציב המדינה והגדילו את תקציב סלילת כבישים במאות אחוזים. בינתיים במע"ץ לא ידעו מה לעשות עם כל כך הרבה כסף, הזמינו פורץ מומחה שיפתח את מגירת התוכניות, ניערו את האבק והתחילו להעביר את התוכנית במעלות הביורוקרטיה. דיונים התדיננו ישיבות התישבבו, שומרי איכות הסביבה, נדחקו הצידה מפני חישובי הכלכלנים, טעוני המומחים לתחבורה ותאבת הבצע של היזמים. רק פן אחד נשכח – האם הכביש הזה עדיין רלבנטי לבעיות התחבורה של ישראל לקראת שנת אלפיים?

צפיפות כלי הרכב לק"מ כביש בישראל היום היא פי שש מהמקובל באירופה. על פי הערכות המומחים בשנת 2020 יהיו כאן בערך חמישה וחצי מליון כלי רכב, צפיפות כלי הרכב לק"מ תהיה פי 25 מהמקובל באירופה. האם כביש מס' 6 - חוצה ישראל, יכול לשפר את המצב הזה אפילו בקצת? לא!  

כדי להגיע לצפיפות אירופית אנחנו צריכים לצפות באספלט את כל שטח המדינה מגדרה עד מטולה.

מכוניות ואופנועים הומצאו רק לפני 120 שנה והם בהחלט לא האמצעי היחיד להובלת אנשים וסחורות. בתל אביב, חיפה, באר שבע, וירושלים צריך לבנות רשת של רכבות תחתיות, מחוץ לערים צריך רשת מסילות שתוכל לספק את כל צרכי האוכלוסיה העתידית של ישראל. פרויקט לאומי בסדר גודל כזה, יתן גם תנופה כלכלית שתוציא אותנו מהמיתון ולתוך צמיחה כלכלית אמיתית. לא כזאת שנמצאת רק בראש של ראש הממשלה.

כבישים כמו כביש מס' 6 - חוצה ישראל, לא  יכולים לפתור את בעית הפקקים בכניסה לערים הגדולות, כבר בעתיד הקרוב, הקשר צפון – מרכז – דרום, יהפוך לפקק תנועה מס' 6.

כמו קו בר-לב הכבישים האלו טובים רק עבור "היזמים", המדינה כבר העניקה ליזמי כביש חוצה ישראל הטבות בשווי של כ – מליארד וחצי ש"ח. הממשלה התחייבה לפצות אותם אם הכביש לא יהיה ריווחי      [כלומר, אם הם לא יוכלו לחלק לעצמם משכורות של 2-3 מליון ש"ח בחודש].

היום אין טעם בבנית כבישים חדשים, צריך לשפר את הכבישים הקימים ולזכור:

לבנות כבישים, כדי לפתור בעיות תנועה בישראל, זה כמו לשאוב למוביל הארצי, מים בכפית.

חלפה שנה נה נה ושום דבר לא השתנה

מאי יוני 2000

אהוד ברק נסע לאמריקה להביא הסכם שלום. הוא שכח ואולי אף פעם לא ידע, שצריך להיות פוליטיקאי טוב כדי להגיע להישגים מדיניים. כאן בארץ חמדת, השאיר מאחריו בלגאן. בממשלה, בכנסת וגם ברחוב האנשים לא ממש בטוחים בו.

במאי שנה שעברה נבחר אהוד ברק להיות ראש ממשלה. מערכת הבחירות התמקדה בנושאי כלכלה וחברה. הליכוד ניסה לגרור אותו לסיפורי כן/לא מדינה פלשתינאית כן/לא ירושלים כן/לא רמת הגולן. ברוב המקרים ברק התנהג כמו יו יו וחזר לנושאי הפער בין עשירים לעניים, מערכת בריאות מפגרת, מערכת החינוך המוזנחת ועוד מיני דברים שלחשו על אוזנו יועציו הנבונים. עברה שנה, היו שיחות עם האמריקאים והסורים, האמריקאים והפלשתינאים, ועוד קצת עם האמריקאים, יצאנו מלבנון ומה השתנה בנושאי כלכלה וחברה? כלום! הרופאים שבתו חודשים, אבל הם לא גרים בוושינגטון אז בשביל מה לדבר איתם? כמו שנאמר הים אותו הים, השמש אותה השמש, והמפ"איניקים כרגיל בענייני חוץ וביטחון. היי תגידו, שכחתם שהצבא צועד על קיבתו והאזרחים על האוברדרפט?

ש"ס ש"מס, מר"צ שמר"צ, קמפ-דיויד, מחנה פילון, איך אמר רט בטלר [חלף עם הרוח] " בכנות, זה לא מזיז לי את קצה הקצוץ".

לברק, היה אשראי אין סופי אחרי החמסין המחניק ששרר כאן בימי נתניהו, הוא נתפס כתקווה גדולה [מזגן אלפיים]. אילו היה מנסה למלא את מה שהבטיח, הוא היה יכול להעביר כל הסכם מדיני שהוא רוצה. עם שגשוג כלכלי ובטן מלאה אפילו הישראלים חמומי המוח נרגעים.

הכלכלה שלנו מנוהלת כבר הרבה שנים, על פי עקרונות רווח והפסד כמו שלומדים אותם בקורסים לחשבונאות. אבל כלכלה פשוט לא עובדת לפי החוקים האלו. ההבדל בין כלכלי לרווחי הוא כמו ההבדל בין הים התיכון לכוס מים. רווחי הוא מה שמכניס יותר כסף מההוצאה בגינו. כלכלי פירושו, השקעה לצורך רווח חברתי [לא בהכרח כסף], לדוגמא הולדת ילדים איננה רווחית אבל בהחלט כלכלית.

אם ראש הממשלה היה מכריז מיד אחרי הבחירות כי עם כל הכבוד לאינפלציה, ריבית וגירעון נמוך הדבר הכי חשוב זה לצאת מהמיתון. אם הוא היה אומר, שהוא יכפיף את כל עבודת הממשלה לכבוד המטרה הזאת. אילו אחרי שכבר הוקמה הממשלה, היה מודיע שהוא מגדיל את התקציב כדי להחזיר את המשק לצמיחה ואפילו רק ב –1%, היינו היום בתוך פריחה כלכלית. הממשלה הייתה צריכה רק להתחיל את העבודה היתר היה נעשה ע"י כולנו. היינו כל כך אופטימיים, היינו בטוחים שהכלכלה שלנו על סף מהפך. בכלכלה מצב רוח יכול להיות יותר חשוב ממצב הכיס. בחשבונאות שקל שיצא כבר לא יחזור, בכלכלה אם נוצרת תנועה של כסף היא מלבה את עצמה וכך יש יותר ייצור, יותר צמיחה. הציבור משקיע יותר כאשר הוא אופטימי, כשהוא רואה שהממשלה באמת מתכוונת למה שהיא מבטיחה.

לאמריקאים חשוב שהנשיא שלהם ישמור את הריצ'רץ' סגור יותר מאשר המצב המולטילטראלי - וגטטיבי - אופציונאלי – סטטוטורי - רפרזנטטיבי. קלינטון [נשיא ארה"ב הכי סוציאליסטי מאז פ.ד.רוזוולט] ידע שרק ממשלה יכולה להוציא משק ממיתון. הוא הביא לאמריקאים את השגשוג הכלכלי של החיים שלהם. אז הם סלחו לו על הצורה בה השתמש בעוזרות בית [הלבן].

אילו היינו יוצאים מהמיתון לתוך פריחה כלכלית ברק היה יכול לתת את הכינרת לסורים, את ירושלים לפלשתינאים, את מר"צ לש"ס ואת ש"ס למר"צ. הוא היה אומר לרב עובדיה יוסף לרקוד עם שולמית אלוני והם היו רוקדים. הם היו רוקדים בחתונה של הבן של יוסי שריד עם הבת של אלי סויסה והרב מלכיאור היה עושה לוּּ לוּּ לוּּ.

החברים של אהוד ברק אומרים: "הוא גאון", "הוא יודע הכל", "הוא מתכנן עשרה צעדים קדימה ורואה מאה צעדים קדימה". הוא רואה כל כך רחוק, הכי רחוק שאפשר ובכל פעם שהוא נעמד להשתין על איזה עץ, נרטבות לו הנעליים.

אדמה אדמתי

-->

(או של מי המדינה הזאת לעזאזל)

ארידור

אפשר להתחיל בכל נקודת זמן בהיסטוריה של מדינת ישראל, אבל אני מבקש להתחיל דווקא בשנות השמונים (1983).

יורם ארידור שר האוצר באותם ימים היה בביקור בניו יורק, בראיון עיתונאי הוא הסביר כי מניות הבנקים בישראל נסחרות בערכים גבוהים בהרבה מהשווי האמיתי שלהן. (למה פחד שר האוצר לומר את זה בישראל?)

לדבריו היו כמה השפעות, החשובה שבהן הייתה קריסת הבנקים והבורסה יחד אתם, יורם ארידור שקע (או שמא הושקע?) בתהום הנשייה.

מדינת ישראל החליטה (מתוך חוסר ברירה) להציל את הבנקים ולמעשה רכשה אותם מהציבור שהחזיק ברוב המניות.

יש רוטציה אין אינפלציה

כאשר ממשלת הרוטציה (1984-1988) עצרה את האינפלציה והערפל הפיננסי התפזר גילו כל הגורמים היצרניים במשק שהם שקועים בחובות עתק.

מפעלים רבים קרסו, אחרים התחילו מההתחלה, הסקטור החקלאי ( בעיקר הקיבוצים והמושבים) אשר עד שנות השמונים היווה כ 10% מהאוכלוסייה וייצר כ 40% מהתוצרת, מצא את עצמו שקוע בחובות בלתי ניתנים להחזרה.

היה להם הרבה כוח פוליטי והם ניסו לפתור את הבעיה בכמה דרכים, אחד הפתרונות היותר יצירתיים שהועלו היה לנצל את עליית ערך הקרקע שנוצרה בעקבות העליה מארצות ברית המועצות.

הישובים באזורי ביקוש גבוה יאפשרו למנהל מקרקעי ישראל למכור את השטחים החקלאיים לצורכי בניה ותמורת הסכמתם יקבלו החקלאים חלק מערך הקרקע.

על פניו זה נשמע הוגן, מנהל מקרקעי ישראל אינו יכול לפנות חקלאים ללא הסכמתם, החקלאים היו צריכים את הכסף, אחד נהנה והשני אינו חסר.

אבל עלו כאן כמה בעיות עקרוניות, האם מוצדק לתת בידי מעטים זכויות כל כך מפליגות בנכס ציבורי? איזה מנגנון יווסת את הבניה, האם אנחנו צפויים לרצף אין סופי של בתים צמודי קרקע שיסתמו את השטחים הפתוחים במדינה? האם תישאר כאן חקלאות?

ט.ל.ח.

בינתיים הועלו עוד אפשרויות לפתרון בעיית החובות, בדיקות של חשבונות הבנקים הראו כי יש טעות בחישובי הבנקאים.

בתנועה הקיבוצית החליטו להיעזר בוועדה מקצועית בראשות פרופ' פרוקצ'יה לצורך בדיקת החובות, בדיקות מדגמיות העלו אפשרות כי לא זו בלבד שהחובות בטעות יסודן יתכן אפילו שהבנקים חייבים לחקלאים.

לעזרת "העם"

בשלב הזה התערבה ממשלת ישראל (עכשיו כבר בראשות המערך), הממשלה חששה כי בדיקת חובות כללית תגרום להתמוטטות נוספת של הבנקים.

תתארו לכם מה היה קורה, אם כולם היו בודקים ומגלים, איך הבנקים נהיו כאלה עשירים? בהנחה שממצאי ועדת פרוקצ'יה נכונים, הבנקים שווים מעט מאוד כסף (אולי אפילו כלום).

הממשלה הסכימה לתת גיבוי ליזמה הקודמת של הלובי החקלאי (בשיתוף עם אריק שרון) ולמצוא דרך להעביר את רוב הזכויות בקרקע לידי החקלאים. בפגישה שנערכה בקיבוץ שפיים החליטו החקלאים "יותר טוב להיות עשיר מאשר צודק", אם נקבל את הזכויות נוכל לקבל עבור הקרקע יותר מאשר אנחנו חייבים לבנקים.

SILLY CAW

בתחילת שנות התשעים היה ברור לכל ישראלי קורא עיתונים, שעידן האידיאולוגיה מת, בא תור הכסף. החקלאים דור ראשון לגאולה, הוכיחו כי בני ישראל המה ובחרו בעגל הזהב. לא מפני שהעגל יגדל להיות פרה, כי אם משום שהוא עשוי זהב.

בתמימותם (טיפשותם) הם אפילו לא ביקשו שלהסדר הזה יקראו "הסדר הבנקים" (שבו המדינה מעבירה לבנקים כסף דרך החקלאים).

אריק

בעת שאריק שרון כיהן כשר חקלאות, הוא חיסל את השיווק המאורגן והקטין למינימום את ניהול המשק החקלאי. לדעתי הוא לא היה מודע אז לנזק שצעדים אלו יגרמו, החקלאות בישראל הייתה מהמפותחות בעולם. בשנים שחלפו מאז ימיו במשרד החקלאות, ירד מספר המתפרנסים מחקלאות בכ- 85% ועומד היום על בערך 2% מהאוכלוסייה.

ישראל מייבאת היום ידע חקלאי בכל התחומים להוציא השקיה, היא מייבאת את הידע הזה מארצות אשר רק לפני 20 שנה פיגרו אחרינו במרחק רב.

היוזמה שאריק עמד בראשה, לאפשר לחקלאים למכור אדמה, באה מתוך מצפון מיוסר. אריק שרון שנולד לתוך ומתוך ההתיישבות העובדת ראה איך היא אובדת, הוא ניסה להציל אותה.

הוא וההולכים אתו טועים, החקלאות הישראלית נמצאת במצב כלכלי קשה מאוד, אם יאפשרו לחקלאים למכור את אדמתם לא תישאר כאן חקלאות. כדי לקיים חקלאות בארץ צריך לעשות מה שעושים בארה"ב ואירופה. צריך להחזיר את הניהול, המחקר והסובסידיה למשק החקלאי.

בשנים האחרונות הועברה הבעלות על רוב הבנקים מידי המדינה לידיים פרטיות (על פי מיטב המסורת הישראלית זה נעשה תוך הפסד ניכר לכלל הציבור). עכשיו הזמן לעשות בדיקה יסודית של חובות המשק היצרני לבנקים. בדיקה כזאת צודקת כלכלית ומוסרית. במקרה הכי גרוע יצטרכו המיליארדרים ששולטים היום בבנקים, להחזיר לציבור חלק מהכסף שקיבלו במתנה. מספר הנפגעים מהסדר כזה קטן בהרבה ממספר המרוויחים.

עץ ביד וירוק בלב

לסיפור הקרקעות/החקלאים/הבנקים יש צד נוסף, הוא נקרא איכות חיים/שטחים פתוחים/ירוק בעיניים ובראש.

ישראל שמצפון לבאר שבע היא הארץ הכי צפופה בעולם, נשארו כאן מעט מידי שטחים ללא שלמת בטון ואספלט, חשוב שנשמור עליהם כך.

בתוכנית המתאר הארצית החדשה (תמ"א ) מס' 35 צריך לנעול שטחים חקלאיים ושטחים פתוחים עם מנעול שאף אחד לא יוכל לפתוח לא חוטר ישי, לא החקלאים ולא אף אחד אחר.

שלנו

התשובה לכותרת המשנה צריכה להיות המדינה הזאת היא של כל אזרחיה לא של הבנקים, לא של חבורת המיליונרים שיונקים ממנה את פרי עמלנו ואפילו לא של נציגנו הפוליטיקאים, שאינם מתביישים לספר לנו על הפרטה ותחרות חופשית, בזמן שהם מעבירים את נכסי המדינה לחברים שלהם.

סוף דבר ע"ע בראשית

בעולם המערבי יודעים כבר מזמן שללא חקלאות אין מדינה. קיין הרג את הבל משום שידע כי עובד האדמה הוא שיירש אותה וזו הבכורה, בינתיים טסנו לירח ויש לנו פנטיוםIIIш אבל עדיין מי שעובד את האדמה הוא שאדמה והמדינה יהיו שלו. השפעת מחירי התוצרת החקלאית על המדד גדולה מכל סעיף אחר לכן האמריקאים נותנים לחקלאות 40% סובסידיה, האירופאים 45-50% והיפנים 60%. הם מאפשרים לחקלאים להתקיים בכבוד מבלי למכור את בכורתם.

על חרדות וחרדים

-->

יום חמישי אחד, כזה שהשמש זורחת, השמים כחולים והאספלט שחור.

החלטתי לייצר חלק לאופנוע ב.מ.וו ישן. בארץ לא מצאתי חלק כזה וחו"ל זה רחוק, אז לקחתי חתיכת אלומיניום, מחרטה, כרסומת ויום אחד של שמונה שעות עבודה, והופס גמרתי.

את החלק המוכן הבאתי לחבר שמפעיל מכונה ממוחשבת לעיבוד שבבי.

שבע דקות מאוחר יותר היה לי ביד חלק חילוף מדויק (וגם יפה).

פעם, כשישראל היתה צעירה בת שלושים, היינו צריכים כמה שיותר אנשים בייצור התעשיתי והחקלאי. עכשיו אנחנו בני חמישים, ושום דבר כבר לא כמו פעם. היום, פחות אנשים מיצרים הרבה יותר. עוד מעט, עם קצת מאמץ נגיע ל 200,000- מובטלים. התפתחות הטכנולוגיה יותר מהירה מכל שרי האוצר בעולם ולכן תמיד נשאר עודף כוח אדם.

האבטלה והחרדה מפני האבטלה הן בעיות חברתיות קשות. בגרמניה ובצרפת, למשל, הן גורמות לעליית כוחן של התנועות הימניות (וזה, אגב, דווקא בדיוק כמו פעם). בכל חברה עם רמת טכנולוגיה גבוהה שעורי הפשיעה עולים והתמוטטות המארג החברתי מורגשים.

אנחנו כבר בני חמישים צריך לעשות התעמלות, השתלת שיער, לאכול פחות, לעשן פחות והעיקר: לדאוג.

לדאוג לאנשים שמאבדים את מקור הפרנסה שלהם . אנשים שגרים בכל הארץ לא רק בירוחם. אנשים שעבדו בכל מני עבודות, לא רק בטקסטיל. אנשים בעלי תארים אקדמיים, ולא רק בוגרי כתה ט'. אנשים מכל רמות ההכנסה כאלה שפעם הרוויחו 15000 שח' לא רק מקבלי שכר המינימום.

לדאוג להם משום שללא מקום העבודה שלהם קשה להם לישון בלילה, הם מרגישים חסרי ערך, קשה להם להתמודד עם עצמם ועם המשפחה שלהם.

לדאוג לאנשים שהם מה שעושה את הארץ הזאת, מדינה שאינה שומרת על שמחת החיים של אזרחיה מי בכלל צריך אותה?

אפשר לדאוג לתשתיות כמו חינוך (את הדברים שתנועת ש"ס נותנת המדינה צריכה לתת לכולם), תחבורה ציבורית, מערכות תקשורת, מחקר, הספקת מים וביוב, ואפילו חשמל. כל אלה ישתלמו רק בטווח של עשרות שנים לכן המדינה צריכה ליזום ולממן אותם (למשקיעים פרטיים אין אורך נשימה מספיק), אבל אם לא נעשה אותם הם לא ישתלמו לעולם.

השוודים עושים את כל הדברים האלה והנה, אפילו שהם בלונדינים, הם גם מובטלים.

בחיים, כמו בנעלים של ילדים, אם לא לוקחים קצת יותר זה קטן אחרי חודש.

אז איך למצא דרך להיות עם האבטלה ובלי המובטלים?

אל יאוש. אחרי הכל, אנחנו העם הנבחר!! לנו יש אוצר טבע שאין לאף אחד, אין בהם חרדה מהאבטלה, הם לא נפגעים כשאומרים להם שלא רוצים שיבואו למפעל, הם לא מרגישים שהחברה מוותרת על שירותיהם, האבטלה לא פוגעת בהערכה העצמית שלהם, הם לא מתדרדרים לפשע, בקיצור: החרדים. אם רק ניתן להם מספיק כסף כך שיוכלו לקנות מוצרים, יהפכו לחלק צרכני חשוב מאוד בכלכלה, ויחליפו את המובטלים כבלם זעזועים כלכלי.

יום שני, שנה אחרת ואופנוע אחר אבל עדיין האספלט שחור השמים כחולים ואפילו השמש אותה השמש.

רוח המושבה

ראש פנה בשבילי היא לא רק שבילים , ועצים. אבנים ובתי אבן יפים מהמאה שעברה.

היא לא רק הוואדי המעיינות , עצי תאנה ועצי זית.

ראש פנה בשבילי היא בעיקר הרוח של ראש פנה.

אני רוצה להסביר לכם מה היא ראש פנה בשבילי ואעשה זאת בדוגמאות.

ראש פנה היא הפעם הראשונה שבאתי לכאן, נכנסתי לכתה ג' לא הכרתי אף אחד והרגשתי זר .

דובי מושקוביץ' ( שהיום נוהג מכונית פינוי אשפה ) ניגש ודיבר אתי ונתן לי להרגיש רצוי.

היא הליכה בקיץ הביתה בעליה , כי ראש פנה היא הרבה עליות, ונעמי ברנשטיין (ז"ל) קוראת לי לשתות משהו קר.

היא חזרה מהפגנה של שלום עכשיו, עם השלט מתחת לזרוע וגדעון רסקי מהרשימה של מולדת לכנסת עוצר ולוקח אותי טרמפ הביתה.

היא חברים של הורי, הם באו לראש פנה ובהתחלה פחדו לתת לילד שלהם שסובל מפיגור שכלי לצאת החוצה לבד. עד שהכירו את ראש פנה וידעו שהילדים לא יתעללו בו. כי פה זה לא כמו בכל המקומות שגרו בהם קודם.

ראש פנה היא גם אבי רוטנברג שעומד בבית העם ואומר שהוא מעדיף ש11 הדונמים שיש לו בתוכנית המתאר החדשה יישארו ירוקים ושראש פנה לא תגדל מהר מידי.

זה אברמל'ה גוטפריד שאומר אתם הולכים להפוך אותי למיליונר. ואני מתנגד לזה.

זה אכפתיות ודאגה לזולת, זאת אחריות חברתית ראש פנה היא לא "העיקר הכסף".

זה מכתב שנשלח אל : עמית הרפז ראש פנה . והוא מגיע כי הרווי מכיר את כולם.

זה לוליק שמגיע לסופר ואומר " מה זה למשוגע הכפר לא נותנים בלי תור ?" ונותנים לו, והוא עובר ראשון.

זה לחכות שעה בתור בבנק ,ולא לצעוק על המנהל , כי "לא נעים".

ראש פנה היא הרבה זרמים תת קרקעיים עדינים. צריך זמן ורגישות והקשבה בשביל לקלוט אותם. אבל הם שם ואתה יודע שהקהילה תדאג לך ולא תיתן לך לשקוע.

יש גם דברים לא טובים באופי הראש פנאי . אבל אחרי 32 שנה תרשו לי לומר , הם פחות דומיננטיים מהטוב שכאן. ואת זה אני רוצה לשמור .

ראש פנה היא תושבים חדשים שבאים ומתערים אל תוך הרוח הזאת.

אם הכמות תגדל על פי תוכניות המועצה האנשים לא יספיקו להתערות והאופי ישתנה.

ראש פנה היא אנשים שעוברים מבית לבית במושבה ואוספים תרומות. משום שאחד התושבים, הסתבך בצרות בהודו, וצריך כסף לעו"ד ולכרטיס טיסה הביתה . לראש פנה.

היא היום שקניתי את הגרוטאה הראשונה שלי. אופנוע A.S.B. משנת 1949 וישבתי על ידו מתלכלך בגריז מנסה לתקן . אבשלום שוורץ (ז"ל) עבר על ידי ואמר קניתי עכשיו סט כלים חדש זה במחסן אתה מוזמן.

היא שוליק שמאי שלימד אותי מכונאות, למרות שאני שמאלני, והראה לי איך מכוונים A.S.B. וסוף סוף האופנוע הניע.

היא אבו הורביץ שמציץ מחלון האוטו ואומר אתה צריך עזרה?

היא מעתוק נגר שעושה תיקון טיח אצל ההורים ולא מוכן לקבל תשלום.

היא השכן שמזמין אותך לקטוף רימונים מהעץ שלו.

היא בגדים משומשים שתולים מחוץ לפח כדי שמי שצריך ייקח.

היא המון מתן בסתר שצריך להיות שרלוק הולמס בשביל לגלות.

ראש פנה זה אביבה שמביאה סרטים לפי בקשה .

זה חגית במועצה שנותנת לך הרגשה נפלאה גם כשאתה צריך לשלם.

זה דוסי שמספרת לי כמה קל לגייס אנשים לשבת באוהל המחאה בצמת.

זה להציק לד"ר דובי אביאלי ב 1100 בלילה כי החתולה נעקצה על ידי עקרב והוא מטפל ולא מוכן לשמוע מכסף.

זה יחס סובלני לכל אדם שונה ככל שיהיה , וגם אחרי מותו אם שלח יד בנפשו לא יקברו אותו מחוץ לגדר.

זה איכרים , פריקים ,עולים מכל השנים, וחילוניים ודתיים.

אנשים מכל המוצאים , והדעות שחיים אחד עם השני בסובלנות , וכולם באים לבית העם כי אכפת להם עתיד המושבה . והם נותנים לכל מגוון הדעות להתבטא.

זאת ראש פנה בשבילי

אל תתנו לאף אחד לקחת אותה מאתנו.