יום שלישי, 27 באפריל 1999

אדמה אדמתי


-->


(או של מי המדינה הזאת לעזאזל)
ארידור
אפשר להתחיל בכל נקודת זמן בהיסטוריה של מדינת ישראל, אבל אני מבקש להתחיל דווקא בשנות השמונים (1983).
יורם ארידור שר האוצר באותם ימים היה בביקור בניו יורק, בראיון עיתונאי הוא הסביר כי מניות הבנקים בישראל נסחרות בערכים גבוהים בהרבה מהשווי האמיתי שלהן. (למה פחד שר האוצר לומר את זה בישראל?)
לדבריו היו כמה השפעות, החשובה שבהן הייתה קריסת הבנקים והבורסה יחד אתם, יורם ארידור שקע (או שמא הושקע?) בתהום הנשייה.
מדינת ישראל החליטה (מתוך חוסר ברירה) להציל את הבנקים ולמעשה רכשה אותם מהציבור שהחזיק ברוב המניות.
יש רוטציה אין אינפלציה
כאשר ממשלת הרוטציה (1984-1988) עצרה את האינפלציה והערפל הפיננסי התפזר גילו כל הגורמים היצרניים במשק שהם שקועים בחובות עתק.
מפעלים רבים קרסו, אחרים התחילו מההתחלה, הסקטור החקלאי ( בעיקר הקיבוצים והמושבים) אשר עד שנות השמונים היווה כ 10% מהאוכלוסייה וייצר כ 40% מהתוצרת, מצא את עצמו שקוע בחובות בלתי ניתנים להחזרה.
היה להם הרבה כוח פוליטי והם ניסו לפתור את הבעיה בכמה דרכים, אחד הפתרונות היותר יצירתיים שהועלו היה לנצל את עליית ערך הקרקע שנוצרה בעקבות העליה מארצות ברית המועצות.
הישובים באזורי ביקוש גבוה יאפשרו למנהל מקרקעי ישראל למכור את השטחים החקלאיים לצורכי בניה ותמורת הסכמתם יקבלו החקלאים חלק מערך הקרקע.
על פניו זה נשמע הוגן, מנהל מקרקעי ישראל אינו יכול לפנות חקלאים ללא הסכמתם, החקלאים היו צריכים את הכסף, אחד נהנה והשני אינו חסר.
אבל עלו כאן כמה בעיות עקרוניות, האם מוצדק לתת בידי מעטים זכויות כל כך מפליגות בנכס ציבורי? איזה מנגנון יווסת את הבניה, האם אנחנו צפויים לרצף אין סופי של בתים צמודי קרקע שיסתמו את השטחים הפתוחים במדינה? האם תישאר כאן חקלאות?
ט.ל.ח.
בינתיים הועלו עוד אפשרויות לפתרון בעיית החובות, בדיקות של חשבונות הבנקים הראו כי יש טעות בחישובי הבנקאים.
בתנועה הקיבוצית החליטו להיעזר בוועדה מקצועית בראשות פרופ' פרוקצ'יה לצורך בדיקת החובות, בדיקות מדגמיות העלו אפשרות כי לא זו בלבד שהחובות בטעות יסודן יתכן אפילו שהבנקים חייבים לחקלאים.
לעזרת "העם"
בשלב הזה התערבה ממשלת ישראל (עכשיו כבר בראשות המערך), הממשלה חששה כי בדיקת חובות כללית תגרום להתמוטטות נוספת של הבנקים.
תתארו לכם מה היה קורה, אם כולם היו בודקים ומגלים, איך הבנקים נהיו כאלה עשירים? בהנחה שממצאי ועדת פרוקצ'יה נכונים, הבנקים שווים מעט מאוד כסף (אולי אפילו כלום).
הממשלה הסכימה לתת גיבוי ליזמה הקודמת של הלובי החקלאי (בשיתוף עם אריק שרון) ולמצוא דרך להעביר את רוב הזכויות בקרקע לידי החקלאים. בפגישה שנערכה בקיבוץ שפיים החליטו החקלאים "יותר טוב להיות עשיר מאשר צודק", אם נקבל את הזכויות נוכל לקבל עבור הקרקע יותר מאשר אנחנו חייבים לבנקים.
SILLY CAW
בתחילת שנות התשעים היה ברור לכל ישראלי קורא עיתונים, שעידן האידיאולוגיה מת, בא תור הכסף. החקלאים דור ראשון לגאולה, הוכיחו כי בני ישראל המה ובחרו בעגל הזהב. לא מפני שהעגל יגדל להיות פרה, כי אם משום שהוא עשוי זהב.
בתמימותם (טיפשותם) הם אפילו לא ביקשו שלהסדר הזה יקראו "הסדר הבנקים" (שבו המדינה מעבירה לבנקים כסף דרך החקלאים).
אריק
בעת שאריק שרון כיהן כשר חקלאות, הוא חיסל את השיווק המאורגן והקטין למינימום את ניהול המשק החקלאי. לדעתי הוא לא היה מודע אז לנזק שצעדים אלו יגרמו, החקלאות בישראל הייתה מהמפותחות בעולם. בשנים שחלפו מאז ימיו במשרד החקלאות, ירד מספר המתפרנסים מחקלאות בכ- 85% ועומד היום על בערך 2% מהאוכלוסייה.
ישראל מייבאת היום ידע חקלאי בכל התחומים להוציא השקיה, היא מייבאת את הידע הזה מארצות אשר רק לפני 20 שנה פיגרו אחרינו במרחק רב.
היוזמה שאריק עמד בראשה, לאפשר לחקלאים למכור אדמה, באה מתוך מצפון מיוסר. אריק שרון שנולד לתוך ומתוך ההתיישבות העובדת ראה איך היא אובדת, הוא ניסה להציל אותה.
הוא וההולכים אתו טועים, החקלאות הישראלית נמצאת במצב כלכלי קשה מאוד, אם יאפשרו לחקלאים למכור את אדמתם לא תישאר כאן חקלאות. כדי לקיים חקלאות בארץ צריך לעשות מה שעושים בארה"ב ואירופה. צריך להחזיר את הניהול, המחקר והסובסידיה למשק החקלאי.



בשנים האחרונות הועברה הבעלות על רוב הבנקים מידי המדינה לידיים פרטיות (על פי מיטב המסורת הישראלית זה נעשה תוך הפסד ניכר לכלל הציבור). עכשיו הזמן לעשות בדיקה יסודית של חובות המשק היצרני לבנקים. בדיקה כזאת צודקת כלכלית ומוסרית. במקרה הכי גרוע יצטרכו המיליארדרים ששולטים היום בבנקים, להחזיר לציבור חלק מהכסף שקיבלו במתנה. מספר הנפגעים מהסדר כזה קטן בהרבה ממספר המרוויחים.
עץ ביד וירוק בלב
לסיפור הקרקעות/החקלאים/הבנקים יש צד נוסף, הוא נקרא איכות חיים/שטחים פתוחים/ירוק בעיניים ובראש.
ישראל שמצפון לבאר שבע היא הארץ הכי צפופה בעולם, נשארו כאן מעט מידי שטחים ללא שלמת בטון ואספלט, חשוב שנשמור עליהם כך.
בתוכנית המתאר הארצית החדשה (תמ"א ) מס' 35 צריך לנעול שטחים חקלאיים ושטחים פתוחים עם מנעול שאף אחד לא יוכל לפתוח לא חוטר ישי, לא החקלאים ולא אף אחד אחר.
שלנו
התשובה לכותרת המשנה צריכה להיות המדינה הזאת היא של כל אזרחיה לא של הבנקים, לא של חבורת המיליונרים שיונקים ממנה את פרי עמלנו ואפילו לא של נציגנו הפוליטיקאים, שאינם מתביישים לספר לנו על הפרטה ותחרות חופשית, בזמן שהם מעבירים את נכסי המדינה לחברים שלהם.
סוף דבר ע"ע בראשית
בעולם המערבי יודעים כבר מזמן שללא חקלאות אין מדינה. קיין הרג את הבל משום שידע כי עובד האדמה הוא שיירש אותה וזו הבכורה, בינתיים טסנו לירח ויש לנו פנטיוםIIIш אבל עדיין מי שעובד את האדמה הוא שאדמה והמדינה יהיו שלו. השפעת מחירי התוצרת החקלאית על המדד גדולה מכל סעיף אחר לכן האמריקאים נותנים לחקלאות 40% סובסידיה, האירופאים 45-50% והיפנים 60%. הם מאפשרים לחקלאים להתקיים בכבוד מבלי למכור את בכורתם.

יום שבת, 8 באוגוסט 1998

על חרדות וחרדים



-->

יום חמישי אחד, כזה שהשמש זורחת, השמים כחולים והאספלט שחור.
החלטתי לייצר חלק לאופנוע ב.מ.וו ישן. בארץ לא מצאתי חלק כזה וחו"ל זה רחוק, אז לקחתי חתיכת אלומיניום, מחרטה, כרסומת ויום אחד של שמונה שעות עבודה, והופס גמרתי.
את החלק המוכן הבאתי לחבר שמפעיל מכונה ממוחשבת לעיבוד שבבי.
שבע דקות מאוחר יותר היה לי ביד חלק חילוף מדויק (וגם יפה).
פעם, כשישראל היתה צעירה בת שלושים, היינו צריכים כמה שיותר אנשים בייצור התעשיתי והחקלאי. עכשיו אנחנו בני חמישים, ושום דבר כבר לא כמו פעם. היום, פחות אנשים מיצרים הרבה יותר. עוד מעט, עם קצת מאמץ נגיע ל 200,000- מובטלים. התפתחות הטכנולוגיה יותר מהירה מכל שרי האוצר בעולם ולכן תמיד נשאר עודף כוח אדם.
האבטלה והחרדה מפני האבטלה הן בעיות חברתיות קשות. בגרמניה ובצרפת, למשל, הן גורמות לעליית כוחן של התנועות הימניות (וזה, אגב, דווקא בדיוק כמו פעם). בכל חברה עם רמת טכנולוגיה גבוהה שעורי הפשיעה עולים והתמוטטות המארג החברתי מורגשים.
אנחנו כבר בני חמישים צריך לעשות התעמלות, השתלת שיער, לאכול פחות, לעשן פחות והעיקר: לדאוג.
לדאוג לאנשים שמאבדים את מקור הפרנסה שלהם . אנשים שגרים בכל הארץ לא רק בירוחם. אנשים שעבדו בכל מני עבודות, לא רק בטקסטיל. אנשים בעלי תארים אקדמיים, ולא רק בוגרי כתה ט'. אנשים מכל רמות ההכנסה כאלה שפעם הרוויחו 15000 שח' לא רק מקבלי שכר המינימום.
לדאוג להם משום שללא מקום העבודה שלהם קשה להם לישון בלילה, הם מרגישים חסרי ערך, קשה להם להתמודד עם עצמם ועם המשפחה שלהם.
לדאוג לאנשים שהם מה שעושה את הארץ הזאת, מדינה שאינה שומרת על שמחת החיים של אזרחיה מי בכלל צריך אותה?
אפשר לדאוג לתשתיות כמו חינוך (את הדברים שתנועת ש"ס נותנת המדינה צריכה לתת לכולם), תחבורה ציבורית, מערכות תקשורת, מחקר, הספקת מים וביוב, ואפילו חשמל. כל אלה ישתלמו רק בטווח של עשרות שנים לכן המדינה צריכה ליזום ולממן אותם (למשקיעים פרטיים אין אורך נשימה מספיק), אבל אם לא נעשה אותם הם לא ישתלמו לעולם.
השוודים עושים את כל הדברים האלה והנה, אפילו שהם בלונדינים, הם גם מובטלים.
בחיים, כמו בנעלים של ילדים, אם לא לוקחים קצת יותר זה קטן אחרי חודש.
אז איך למצא דרך להיות עם האבטלה ובלי המובטלים?
אל יאוש. אחרי הכל, אנחנו העם הנבחר!! לנו יש אוצר טבע שאין לאף אחד, אין בהם חרדה מהאבטלה, הם לא נפגעים כשאומרים להם שלא רוצים שיבואו למפעל, הם לא מרגישים שהחברה מוותרת על שירותיהם, האבטלה לא פוגעת בהערכה העצמית שלהם, הם לא מתדרדרים לפשע, בקיצור: החרדים. אם רק ניתן להם מספיק כסף כך שיוכלו לקנות מוצרים, יהפכו לחלק צרכני חשוב מאוד בכלכלה, ויחליפו את המובטלים כבלם זעזועים כלכלי.
יום שני, שנה אחרת ואופנוע אחר אבל עדיין האספלט שחור השמים כחולים ואפילו השמש אותה השמש.

יום חמישי, 11 בדצמבר 1997

רוח המושבה


ראש פנה בשבילי היא לא רק שבילים , ועצים. אבנים ובתי אבן יפים מהמאה שעברה.
היא לא רק הוואדי המעיינות , עצי תאנה ועצי זית.
ראש פנה בשבילי היא בעיקר הרוח של ראש פנה.
אני רוצה להסביר לכם מה היא ראש פנה בשבילי ואעשה זאת בדוגמאות.

ראש פנה היא הפעם הראשונה שבאתי לכאן, נכנסתי לכתה ג' לא הכרתי אף אחד והרגשתי זר .
דובי מושקוביץ' ( שהיום נוהג מכונית פינוי אשפה ) ניגש ודיבר אתי ונתן לי להרגיש רצוי.
היא הליכה בקיץ הביתה בעליה , כי ראש פנה היא הרבה עליות, ונעמי ברנשטיין (ז"ל) קוראת לי לשתות משהו קר.
היא חזרה מהפגנה של שלום עכשיו, עם השלט מתחת לזרוע וגדעון רסקי מהרשימה של מולדת לכנסת עוצר ולוקח אותי טרמפ הביתה.
היא חברים של הורי, הם באו לראש פנה ובהתחלה פחדו לתת לילד שלהם שסובל מפיגור שכלי לצאת החוצה לבד. עד שהכירו את ראש פנה וידעו שהילדים לא יתעללו בו. כי פה זה לא כמו בכל המקומות שגרו בהם קודם.
ראש פנה היא גם אבי רוטנברג שעומד בבית העם ואומר שהוא מעדיף ש11 הדונמים שיש לו בתוכנית המתאר החדשה יישארו ירוקים ושראש פנה לא תגדל מהר מידי.
זה אברמל'ה גוטפריד שאומר אתם הולכים להפוך אותי למיליונר. ואני מתנגד לזה.
זה אכפתיות ודאגה לזולת, זאת אחריות חברתית ראש פנה היא לא "העיקר הכסף".
זה מכתב שנשלח אל : עמית הרפז ראש פנה . והוא מגיע כי הרווי מכיר את כולם.
זה לוליק שמגיע לסופר ואומר " מה זה למשוגע הכפר לא נותנים בלי תור ?" ונותנים לו, והוא עובר ראשון.
זה לחכות שעה בתור בבנק ,ולא לצעוק על המנהל , כי "לא נעים".
ראש פנה היא הרבה זרמים תת קרקעיים עדינים. צריך זמן ורגישות והקשבה בשביל לקלוט אותם. אבל הם שם ואתה יודע שהקהילה תדאג לך ולא תיתן לך לשקוע.
יש גם דברים לא טובים באופי הראש פנאי . אבל אחרי 32 שנה תרשו לי לומר , הם פחות דומיננטיים מהטוב שכאן. ואת זה אני רוצה לשמור .
ראש פנה היא תושבים חדשים שבאים ומתערים אל תוך הרוח הזאת.
אם הכמות תגדל על פי תוכניות המועצה האנשים לא יספיקו להתערות והאופי ישתנה.
ראש פנה היא אנשים שעוברים מבית לבית במושבה ואוספים תרומות. משום שאחד התושבים, הסתבך בצרות בהודו, וצריך כסף לעו"ד ולכרטיס טיסה הביתה . לראש פנה.
היא היום שקניתי את הגרוטאה הראשונה שלי. אופנוע A.S.B. משנת 1949 וישבתי על ידו מתלכלך בגריז מנסה לתקן . אבשלום שוורץ (ז"ל) עבר על ידי ואמר קניתי עכשיו סט כלים חדש זה במחסן אתה מוזמן.
היא שוליק שמאי שלימד אותי מכונאות, למרות שאני שמאלני, והראה לי איך מכוונים A.S.B. וסוף סוף האופנוע הניע.
היא אבו הורביץ שמציץ מחלון האוטו ואומר אתה צריך עזרה?
היא מעתוק נגר שעושה תיקון טיח אצל ההורים ולא מוכן לקבל תשלום.
היא השכן שמזמין אותך לקטוף רימונים מהעץ שלו.
היא בגדים משומשים שתולים מחוץ לפח כדי שמי שצריך ייקח.
היא המון מתן בסתר שצריך להיות שרלוק הולמס בשביל לגלות.
ראש פנה זה אביבה שמביאה סרטים לפי בקשה .
זה חגית במועצה שנותנת לך הרגשה נפלאה גם כשאתה צריך לשלם.
זה דוסי שמספרת לי כמה קל לגייס אנשים לשבת באוהל המחאה בצמת.
זה להציק לד"ר דובי אביאלי ב 1100 בלילה כי החתולה נעקצה על ידי עקרב והוא מטפל ולא מוכן לשמוע מכסף.
זה יחס סובלני לכל אדם שונה ככל שיהיה , וגם אחרי מותו אם שלח יד בנפשו לא יקברו אותו מחוץ לגדר.
זה איכרים , פריקים ,עולים מכל השנים, וחילוניים ודתיים.
אנשים מכל המוצאים , והדעות שחיים אחד עם השני בסובלנות , וכולם באים לבית העם כי אכפת להם עתיד המושבה . והם נותנים לכל מגוון הדעות להתבטא.

זאת ראש פנה בשבילי
אל תתנו לאף אחד לקחת אותה מאתנו.