פורסם במכללה החברתית ובדוגרינט
על סדר היום הציבורי עולה בימים אלו שאלת ההפרטה של הספקת המים, מהרשויות המקומיות לתאגידים עירוניים שבהמשך ימכרו ע"פ החוק לידים פרטיות.
השאלה עולה לא משום שזה צעד לא מוסרי אלא מפני שהתברר פעם נוספת, שהעברת נכסים ציבוריים בניהול נבחרי ציבור לתאגידים מכווני רווח בניהול אנשי מקצוע, מייקר את התוצאה.
כחסיד שיטת ההפרדה (בין נושאים שונים) אני משאיר את החשבונאות לחשבונאים ועובר לדברים היותר חשובים.
הזכות למים הוגדרה כזכות אדם בסיסית וחיונית לחיים ע"י האו"ם, חלק מהמדינות גם הוסיפו אותה לספר החוקים שלהן. במעשיהם אלו הכריזו האו"ם והמדינות כי מים אינם סחורה.
בשנת 2001 חוקקה הכנסת חוק שמפריט את הספקת המים לאזרחים. המשמעות החברתית של ההפרטה הזאת כפולה, ראשית הסרת האחריות מהמדינה להבטחת זכות אדם בסיסית. שנית זאת הסרת האחריות של המדינה לחייו של האדם (כי מים חיוניים לחיים) וכאן מדובר בצעד יותר חריף אפילו מנטישת האחריות לחופש הדיבור.
יש לזכור כי הפרטה דומה שבוצעה באנגליה ווילס לפני 20 שנים הביאה לניתוק הרבה אלפי משפחות שלא עלה בידן לשלם את מחיר המים.
האם יש לגבות מחיר "ריאלי" למים? אחת מהזכויות של חברה דמוקרטית היא להחליט מה סדר העדיפויות שלה. חברה יכולה להחליט כי ברצונה לטפח גינון או הגיינה ציבורית, מזרקות ליופי או מרחצאות לשיפור קשרי קהילה. זכותה של חברה אנושית להחליט שמחיר המים ירד וישקף את הסדר הזה. היא יכולה להחליט על כל תעריף שהוא ובלבד שהדבר נקבע באופן דמוקרטי ע"י נציגים נבחרים ולא ע"י ועדה מקצועית. כאשר ועדה מקצועית שוקלת מה יהיה מחיר המים היא עושה זאת על פי פרמטרים חשבונאיים שאינם משקפים את סולם הערכים של החברה.
חברה דמוקרטית יכולה גם להחליט על שימושי מים שאין אפשרות לקבוע להם מחיר, כמו הזרמה אל הטבע. כפי שרשות הטבע והגנים, רשות המים והמועצה המקומית ראש-פינה החליטו, והיום משאירים את רוב מי המעיינות של ואדי ראש-פינה בטבע. היא יכולה לספק מים במחיר שונה לחקלאות, תעשייה, תיירות.
היא יכולה לספק מים בתעריפים מדורגים לפי סולם חברתי כלכלי בכדי להקטין פערים בחברה.
אין סיבה שמחיר המים ישקף את עלות ההפקה במקומות שונים. האם מישהו מציע להטיל את העלויות העודפות של מיגון שדרות וקריית שמונה נגד קסאמים וקטיושות על התושבים? מדוע להטיל על תושבים עלויות עודפות של מים, מה ההבדל המהותי בין חובת המדינה לספק ביטחון לחובתה לספק מים?
יש טענה בדבר ניהול כושל של מערכות מים ע"י רשויות מקומיות מסוימות. כאשר רשות מקומית נכשלת במילוי תפקידיה משרד הפנים משהה את הדמוקרטיה וממנה לה ועדה קרואה לזמן קצוב. אם רשות איננה מצליחה לספק מים באיכות טובה ובתחזוקה נאותה. ניתן להפעיל עליה את אותו כלי לתקופה מוגבלת ולאחר מכן להשיב את הדמוקרטיה.
אם מודדים את עלות הדמוקרטיה בכלים חשבונאיים מקובלים יוצא שהיא מערכת יקרה.
אבל כשמסתכלים על העולם בולטת העובדה שמדינות דמוקרטיות נמצאות בראש הסולם הכלכלי אז אולי זה לא מתמטי אבל זה בהחלט משתלם.
קריאה נוספת וקישורים:
עמית הרפז
