פרשה ארץ ישראלית

בתחילת שנות העשרים הקימו שני חלוצים (מרדכי סורדין וישראל קסל) חברה לייצור מלח בישראל המתחדשת (תעשיות מלח בע"מ). בכדי לעשות זאת קיבלו כסף מההסתדרות הציונית והברון רוטשילד, שרצו ליצור מקומות עבודה למתיישבי עתלית. חכרו ממשלת המנדט קרקע וקיבלו חוזה להספקת מלח לכל מוסדותיה.
הברון (ג'יימס)רוטשילד הוריש את חלקו בחברה למדינת ישראל בשנת 1957 והמדינה מיהרה למכור (להפריט) את החברה למשפחות ג'ינאו ודנקנר.
במשך השנים החברה הקימה מפעלים ליצור מלח באילת ובים המלח. בשנות הפריחה של המגזר היצרני (קום המדינה ועד 1985) התפתחה גם לכיוון תעשיית הכימיה.

דור המייסדים של ישראל הוחלף וכך קרה גם בתעשיות מלח. עם תוכנית הייצוב של שנת 1985 הוחלפה מדיניות הממשלה, מתמיכה במגזר היצרני (חקלאות ותעשיה) לתמיכה במגזר הפיננסי. הדור החדש שירש את תעשיות מלח בזבז כמה שנים במלחמות ירושה וכשנגמרו אלו חיפש דרכים לעבור מהיצור לפיננסים.
ראשית מכרו מניות לציבור, מאז שירו האלמותי של שלום חנוך (משיח לא בא) יודעים כולם שכדאי להיות שותפים עם הציבור. כאשר החליטה המדינה להפריט את בנק הפועלים (1997) מיהרו להצטרף ל"רוכשים". בישראל כמו במדינות אחרות שיטת הרכישה של חברות ציבוריות פשוטה מאוד – לוקחים הלוואה רוכשים את החברה ומעבירים את החובות לחברה הנרכשת.
השיטה הזאת נקראת: "שיטת הברון מינכאוזן", כפי שהברון הוציא את עצמו מהבוץ ע"י משיכה בשערותיו שלו, כך אתה "קונה" חברה בכסף שלה.
לא כל אחד יכול לקבל הלוואה של מיליונים בכדי לרכוש חברה ששווה הרבה יותר, צריך קשרים וצריך ערבויות. קשרים היו ואת הערבויות השיגו ע"י "שיעבוד" ו"שדרוג ערך" הקרקע שנועדה לברכות ייבוש של מלח.
בסוף שנות החמישים כתב חיים חפר ללהקת בצל ירוק שיר "אדוני השופט" הייתה בו שורה: "אז מכרתי לו בית שלא היה שלי כי לא רציתי שיצא מפה עם יחס שלילי" – כאן שיעבדו קרקע של המדינה בכדי להשיג מימון, ככה זה, מתפתחים עם השנים.
תעשיות מלח שהביאה את בעליה לפסגה הנכספת, הפסגה המוזהבת של בעלי ההון בישראל, נמכרה לאישה הכי עשירה בישראל (שרי אריסון). הגברת אריסון קנתה את המניות מהציבור והפכה אותה לחברה פרטית בחזרה.


הפרשה הזאת ארוגה בתולדות מדינת ישראל, החלוציות הראשונית – הקמת המדינה – הקמת כלכלה וחברה ישראלית – פרוק החברה והכלכלה הישראלית – מכירת רכוש הציבור בעבור נזיד עדשים – מעבר מדמוקרטיה לקלפטוקרטיה.

הממשלה הנוכחית עסוקה מאז הרכבתה במספר "רפורמות" יסודיות, מטרת הרפורמות האמיתית אינה מקבלת פרסום. המטרה היא חיסול השחיתות בישראל.
אפשר כמובן לתת למשטרה ולפרקליטות לחקור ולהגיש כתבי אישום, אפשר לתת לבתי משפט לעבוד ולהעניש את המושחתים. אבל זאת דרך ארוכה ממושכת ויקרה, עדיף במקום כל זה לשנות את החוק. מה שהיום מוכר כשחיתות יהיה חוקי ובא גואל לישראל.
או כפי שקראו לזה אבותינו "להכשיר את השרץ".
ראשית באה התוכנית להפריט את קרקע המדינה, כדי שיוכלו האוליגרכים להשתמש בקרקע כרצונם, זאת כבר לא שחיתות.
ועכשיו מנסה הממשלה להעביר את: "תנו לסגור מרפסת", חוק התכנון החדש.
מי שמשתלט על קרקעות מדינה בזיל הזול לא מעוניין לקצור מלח/חיטה/תיירות/תעשיה, הוא מעוניין לקצור הרבה רווחים.
עם הפרטת הקרקעות והשינוי בחוק התכנון אנחנו צפויים לתקופה עם הרבה פחות שוחד ושחיתות, כי המעשים האלו יהיו חוקיים.
נאשמי פרשת הולילנד יסתכלו אני מניח מבעד לסורגים ויאמרו לעצמם איך לא חשבנו על זה קודם?

מקורות:
http://www.aepi.org.il/index2.php?id=108〈=HEB
http://www.blacklabor.org/?p=18484
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000531803&fid=829
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?itemNo=520196&objNo=58004&returnParam=Y
http://he.wikipedia.org



מ

רובים חיידקים ופלדה

הספר "רובים חיידקים ופלדה" מאת ג'ראד דיימונד, מנתח את התפתחות הציבילזציות ומנסה לראות מדוע יש שונות בין ציביליזציות שונות על פני הגלובוס.

בפרק 14 - משוויון לקלֶפטוקרטיה, סוקר המחבר את המעבר מחבורות ציידים לקטים שיוויוניות, לשבטים ← נגידויות (Chiefdoms) ← מדינות.

עמ' 215

עתה כבר צריך להיות ברור שהנגדיות העלו את דילמת היסוד של כל החברות הלא-שוויוניות הנשלטות שליטה ריכוזית. במקרה הטוב הן עושות טוב כשהן נותנות שירותים יקרים שהאדם היחיד אינו יכול להשיגם. במקרה הרע, הן פועלות ללא בושה כקלפטוקרטיות (שלטון גנבים), המעבירות עושר נטו מפשוטי העם אל המעמדות הגבוהים. הפונקציות הנאצלות והאנוכיות האלה קשורות זו לזו לבלי הפרד, אף שיש ממשלות שמדגישות פונקציה אחת הרבה יותר מהפונקציה השניה. ההבדל בין קלפטוקרט ובין מדינאי חכם, בין ברון גזלן ובין נדבן ציבורי, הוא רק הבדל של דרגה: איזה שיעור מן המנחה המוצאת מידי היצרנים מוחזקת בידי האליטה, ומידת שביעות הרצון של פשוטי העם מהשימושים הציבוריים שבהם מושקעת המנחה המחולקת מחדש. מובוטו נשיא זאיר לשעבר נחשב בעינינו קלפטוקרט מפני שהוא שמר לעצמו יותר מדי מנחה (שווה ערך למיליארדים), וחילק מעט מדי מנחה (אין מערכת טלפונים מתפקדת בזאיר). ג'ורג' וושינגטון נחשב בעינינו מדינאי מפני שהשקיע את כספי המס (המנחה) בתוכניות נרחבות שזכו להערצת הכול, ולא התעשר מהיותו נשיא. ואף על פי כן , ג'ורג' וושינגטון נולד למשפחה בעלת עושר, המחולק בארה"ב חלוקה הרבה פחות שוויונית מחלוקתו בכפרי ניו-גינאה (מקום בו חיים האנשים כפי שחיו אבותינו משך מאות אלפי שנים).

בכל חברה מדורגת (לא שוויונית), אם נגידות אם מדינה, צריך איפה לשאול: למה פשוטי העם מוכנים לסבול את העברת פרי עבודתם הקשה לקלפטוקרטים? שאלה זו, ששאלו הוגי דעות במדע המדינה מאפלטון עד מרקס, שואלים שוב הבוחרים בכל מערכת בחירות מודרנית. לקלפטוקרטיות בעלות תמיכה ציבורית דלה נשקפת סכנת הדחה בידי פשוטי העם נדכאים או קלפטוקרטים-מחליפים שאפתניים, המבקשים את תמיכת הציבור בהבטחה לשירות רב יותר תמורת הפירות הגנובים. למשל, ההיסטוריה של איי הוואי זרועה מרידות חוזרות ונשנות נגד מנהיגים עריצים, ובדרל כלל עמדו בראשן אחים צעירים שהבטיחו להקל את הדיכוי. בהקשר של הוואי המסורתית אולי נשמע הדבר מצחיק, עד שאנו נותנים את דעתנו על הסבל שגורמים מאבקים כאלה בעולם המודרני. מה צריכה אליטה לעשות כדי לזכות בתמיכת העם ובכל זאת לנהל אורח חיים נוח יותר מזה של פשוטי העם? הקלפטוקרטים של כל הדורות נקטו תערובת של ארבעה פתרונות:

1. לקחת את הנשק מהאוכלוסייה ולחמש את האליטה. דבר זה קל הכבה יותר בימים אלה של נשק משוכלל, שרק מפעלי תעשייה מייצרים אותו ואין כל קושי לאליטה לקנות מונופול עליו, מבימים קדומים של אלות וחניתות שנקל לייצרן בבית.
2. לשמח את ההמונים בחלוקה מחדש, בדרכים פופולריות, של הרבה מהמנחה (המיסים) שהתקבלה. עקרון זה כוחו היה יפה לפנים למנהיגים בהוואי לא פחות משכוחו יפה היום לפוליטיקאים אמריקאים.
3. להשתמש במונופול על הכוח לצורך הגדלת האושר, באמצעות שמירה על הסדר הציבורי ומניעת אלימות. זה יתרון פוטנציאלי גדול ובלתי מוערך של החברות הריכוזיות על פני החברות הלא ריכוזיות (בחברות הלא ריכוזיות רבו מקרי האלימות). ....................................
4. הדרך האחרונה הפתוחה לפני הקלפטוקרטים המבקשים את תמיכת הציבור היא לבנות אידאולוגיה או דת המצדיקות קלפטוקרטיה. החבורות והשבטים היו תמיד בעלי אמונות על טבעיות, כמו הדתות הממוסדות המודרניות. אבל האמונות העל-טבעיות של החבורה והשבט לא שימשו להצדקת סמכות מרכזית, להצדקת עושר או להשכנת שלום בין בני אדם שאינם קשורים בקשרי משפחה. ...................