על גלים ועל דגל אדום

כמו השוק וכמו כל דבר אחר בטבע גם רוח האדם נעה בגלים, שיאים של יצירתיות ותהומות של אלימות, שיאים של טוב ותהומות של רשעות. שנים של יצירתיות מדהימה בתחומי המדע, הרוח, והתעשיה שהיו בשנות ה- 20 של המאה ה- 20, הסתיימו במרחץ דם ושואה בסוף שנות – שלושים תחילת שנות הארבעים.

אחד השיאים של החברה האנושית היה בשנת 1871, בשיאה של מחאה חברתית הוקמה אז ממשלת פריס ממשלה הידועה בשמה – הקומונה הפריסאית. הממשלה הזאת הייתה אחד הניסיונות הראשונים בעולם להקים משטר סוציאל דמוקרטי, דגלה של הקומונה הפריסאית היה אדום. את המאמר הזה אני כותב בערב חג הפועלים ה- 1 במאי, חג שדגלו האדום הוא זכר לאותה תקופה. באותן שנים צרפת כולה הייתה במלחמה מול גרמניה ובעיקר מול פרוסיה שהנהיגה את הפדרציה הגרמנית. כישלונו של נפוליאון ה- III במלחמה נגד גרמניה הביא למהלומת נגד מוחצת, בתוך הבלאגן שנוצר קמו קבוצות של פועלים, אנרכיסטים ורפובליקאים והחליטו לשתף פעולה בהקמת משטר דמוקרטי חברתי. שיתוף הפעולה הזה התגשם בדמות ממשלה שהעבירה חוקים ותקנות לטובת האזרחים. הממשלה הכריזה על הפרדה בין הדת למדינה, בוטלו חובות שנצברו בזמן המלחמה, נקבעו שעות עבודה סבירות, נקבעו פיצויים לבנות זוג וילדים של חיילים שנהרגו במלחמה, כלי עבודה של פועלים שמושכנו הוחזרו לבעליהם, נדחו חובות ובוטלו קנסות וריבית מתקופת המלחמה, כמו כן נקבע שהעובדים יכולים להפעיל מפעלים נטושים ובעלי המפעלים יזכו בפיצוי. הזכות להטיל קנסות על עובדים ע"י מעסיקים בוטלה, מעתה יוכלו רק בתי משפט להטיל עונשים כאלו. חינוך וחינוך מקצועי הוכרזו כזכות אנוש בסיסית וניתנו חינם. במסגרת השלטון החדש פעלו גם ארגונים לשוויון זכויות לנשים, הוכרז כי לנשים יש זכות ליזום גירושין, זכות להשכלה, זכות לשכר שווה, נסגרו בתי הזונות ונעשה ניסיון להאבק בתופעת הזנות. הנשים ראו במאבקן חלק אינטגרלי מהמאבק נגד הקפיטליזם העולמי ובעד זכויות האדם הפשוט. הוקם קואופרטיב של נשים שעסק בהכנה ומכירה של מזון, קואופרטיב שהשתתף גם בקרבות מול הגרמנים.

מגוון הדעות בתוך הכוחות ששיתפו פעולה בקומונה הפריסאית היה חסר תקדים עד אותו יום ולא חזר על עצמו מאותו יום. היו שם אנרכיסטים סוציאליסטים, ליברלים קיצוניים, ורפובליקנים, היה שם ייצוג לכל הקבוצות האתניות והדתיות של פאריס, וכולם עבדו למען שלטון דמוקרטי. סופה של הקומונה הפריסאית היה מהיר ושתוף דם כוחות של הצבא הצרפתי בשיתוף עם פרוסיה כבשו את פאריס בשבוע של הרג חסר רחמים. הקומונה התקיימה במלואה בחודשים אפריל ומאי 1871 סה"כ 61 ימים אבל היא רשומה בספר דברי הימים של האנושות לתמיד. היא לא העבירה אלינו רק את הדגל האדום היא העבירה אלינו שאיפה בלתי מתפשרת של חופש שוויון ואחוה. שאיפה שהציבור השקט בדרך כלל מרים על נס מדי פעם ויוצא לרחובות בכדי להגשים אותה במלואה.

למה: אדום/פטיש/מגל/אחד במאי?

לפני מאה ועשר שנים הפועלים ניסו לקבוע יום עבודה של שמונה שעות ושבוע עבודה של שישה ימים. המעסיקים קיבלו את זה קשה, הם העדיפו ימי עבודה של 12-14 שעות ושבוע עבודה של שבעה ימים. בימים ההם כמו גם היום, הייתה להם השפעה גדולה מאוד על השלטון, הם השתמשו במשטרה ובבלשים פרטיים, כדי לפזר הפגנות ומשמרות מחאה. את ההפגנה של הרביעי במאי 1886 פיזרו באש חיה, תוך פציעה והריגה של פועלות, האירוע נקרא פרשת היימרקט ובכינוס הקונגרס השני העולמי של תנועת הפועלים בשנת 1891 נקבע האחד במאי, יום זכרון לאירוע וחג שנתי לפועלי העולם.

עשרים שנה קודם, ב- 26 למרץ 1871 בימי מלחמת האזרחים הצרפתית, נבחרה ממשלת פועלים בפאריס, הממשלה נקראה "הקומונה של פאריס". הפועלים התנגדו לכניעה ולהסכמי השילומים שחתמה הממשלה הצרפתית בורסאי, עם הכחות הפרוסים (מדינה בצפון גרמניה שלפני איחוד גרמניה). אירופה בימים ההם הייתה ברובה מלוכנית/פיאודלית, הפועלים בקשו להעביר את השלטון לידיי כל האזרחים, ללא הבדל מעמד כלכלי.

הקומונה הפריסאית הכריזה כי דגלה (האדום) הוא "הדגל של רפובליקת העולם". היא הפרידה את הדת מהמדינה, ושרפה את הגיליוטינה, כצעד סמלי נגד אלימות השלטון. צבא ורסאי בתמיכה פרוסית התקרב לפאריס תוך הרג וביזה, הפועלים סרבו להרוג משתפי פעולה וחיילים שבויים, למרות שצבא ורסאי לא שמר על "טוהר" הנשק, הם המשיכו להילחם בעקשות וגבורה.

הקומונה הרסה שער ניצחון שהקים נפוליון, משום ש"מדובר בסמל שובנסטי ומעורר שינאה". היא הקימה קואופרטיבים של פועלים במפעלים שניסגרו, על מנת להפעיל את המפעלים מחדש והחליטה לאגד את כל הקואופרטיבים בארגון גג אחד. במאי 28-21 פלשו כוחות ורסאי בתמיכה גרמנית לתוך עיר הפועלים מצפון, אחרי הנצחון שלהם, הם רצחו למעלה מ- 30 אלף פועלים, אסרו 38 אלף והיגלו שבעת אלפים. ממשלת הפועלים הפריסאית הייתה בשילטון חדשיים, בזמן הקצר הזה הצליחה להעביר מספר רפורמות אזרחיות חשובות ולחרוט את שמה בהיסטוריה האנושית, דגלה האדום רלבנטי גם היום.

בשלהי המאה ה- 19 ותחילת המאה העשרים היו הפועלים השכירים איש איש לנפשו (חוזים אישיים), מצב שאיפשר לבעלי ההון ניצול מוחלט. תחילת ההתארגנות של הפועלים, היה שיתוף פעולה בעיקר ע"פ סקטורים, מכאן חשיבותה של ברית עובדי התעשיה והחקלאות שקמה בברית המועצות, בשנת 1917 נקבע סמלה מגל שמיצג את עובדי האדמה, ופטיש שמיצג את עובדי התעשיה, היום עובדים עם קומביין ובתעשיה הכל ממוחשב אבל משמעות הסמל נותרה – איחוד כל מגזרי העובדים.

טבע האדם כמו הטבע כולו נע בגלים, בימים אלו כאשר הפער החברתי עולה ובכל יום אנחנו קרובים יותר לחברה פיאודלית, חשוב ליזכור את ההיסטוריה ולנסות להביא לשינוי ללא מהפכה ושפיכת דם.