"אי אפשר להתווכח עם העובדות" זה משפט שגור ולפעמים אפילו נכון, אבל לא פעם גם כשמסכימים על העובדות יש הבדל במשמעות שלהן, הבדל שנובע מנקודת ההשקפה בה אנחנו בוחרים. החברה האנושית עברה שינויים משמעותיים במאתיים השנים האחרונות, מריבוד חברתי כלכלי מובחן עם פערים קיצוניים בתחומים רבים, לשוויון הולך וגדל וחזרה לפערים גדלים והולכים. אתחיל בהשוואה לפני 200 שנים בגלל זמינות הנתונים והעובדה שהכלכלה המודרנית נולדה בתקופה הזאת. מדובר על תקופה בה ישנו אי שוויון עצום בחברה העולמית והוא מתגבר עם שינויי מגמה קטנים. התקופה בה נעצר התהליך הזה מתחילה בשנת 1929. אבל השינוי המשמעותי במגמה וגידול השוויון מתחיל רק בשנת 1945 ונמשך כ- 30 שנים עד שנות ה- 70. בתחילת שנות ה- 70 יש שינוי מגמה לכיוון הקטנת השוויון, מגמת אי השוויון מתחזקת בתחילת שנות ה- 80 ומאיצה מתחילת שנות ה- 90 ועד היום.
פרשנות תאורטית אחת למצב הזה מיוצגת לאחרונה
על ידי פרופ' תומאס פיקטי [ורבים אחרים], היא מדברת על יתרונו
האינהרנטי של הצבר ההון על פני העבודה. על פי טענה זאת, ההון תמיד נושא יותר רווח
מאשר העבודה, לכן במציאות רגילה בעלי ההון "נידונו" להתעשרות מהירה יותר
מאשר העובדים. התיאוריה הזאת מסבירה את העובדה שהכלכלה העולמית שינתה כיוון לאחר
מלחמת העולם ה- II כתוצאה מהרס
נרחב של הרכוש וההון. ההרס הזה הקטין את ההון והחליש את כוחם של בעלי ההון אבל משנות
ה – 70 הצבר ההון חוזר לגדול עד שהוא מגיע למצב בו ההשפעה שלו על הכלכלה גדולה
יותר מאשר כוחות אחרים. החל בשנות ה- 90 אנחנו רואים האצה משום שמהירות הצבר ההון
עברה את מהירות הצמיחה הכלכלית.
התאוריה השניה מיוצגת היטב ע"י
פרופ' ג' ק גלברייט [ורבים אחרים] אומרת שהתופעה נובעת
מהעובדה שבשנים 1945-1973 שלטה בעולם כלכלה מתוכננת ודמוקרטית. על פי התאוריה הזאת הביא המשבר הכלכלי של 1929
לשבירת כוחם של בעלי ההון ואיפשר השתלטות של הדמוקרטיה על הכלכלה. ההשתלטות הזאת
התחילה בארה"ב ע"י יישום של כלכלה תבונית (ההפך מכלכלת שוק חופשי) בידי הממשל האמריקאי. ההשתלטות הזאת בוצעה
ע"י פ.ד. רוזוולט על פי התאוריה הכלכלית של ג'.מ. קיינס. עם תום מלחמת העולם
ה- II החליטו המנצחים ליישם את
המדיניות הזאת על פני כל העולם. בעקבות מלחמת וייטנאם הציבור האמריקאי בחר
להחליף את השלטון וריצ'רד ניקסון הנשיא הרפובליקאי שנבחר בשנת 1968 שינה את המדיניות
הכלכלית בינואר 1973. השינוי הזה החזיר ליידי בעלי ההון את כוח שגדל בתחילה
באיטיות וקיבל תאוצה עם פירוק בריה"מ בשנת 1989, עד למצב הנוכחי בו יש להם
יותר כוח מאשר לממשלות הנבחרות ומכאן הקיטון בשוויון.
כפי שאנחנו רואים ישנן כאן שתי תיאוריות
מתחום מדעי החברה שנשענות לפעמים על אותם נתונים ובכל זאת נותנות הסבר שונה
לתופעה. בשני הצדדים נמצאים כלכלנים מהשורה הראשונה והם לא חוסכים מאמצים לביסוס
התיאוריה שלהם אבל נכון להיום אף אחת מהתיאוריות לא התבססה כ"חוכמה מקובלת". לדעתי לא ניתן לקבוע באופן
חסר פניות איזה הסבר נכון, אבל גם ברור שאין בכך צורך, כי גלברייט צודק.
