עלות יעילות ותועלת

יש שאומרים אנשים: "בעולם, מרוויחים הכי הרבה הטובים והמוכשרים".
בעשורים האחרונים התרכזו בענפי הפיננסים האנשים בעלי השכר הכי גבוה בעולם, והתאגידים עם הרווח הכי גדול בעולם.
האנשים הכי מוכשרים והתאגידים הכי עשירים, האם הם הצליחו, כלומר הרוויחו? האם היו "שווים את הכסף" שקיבלו?

בינואר 1973 התחילה המדיניות הכלכלית הנוכחית, אחד הטיעונים לטובתה היה: השוק הפרטי יודע לנהל, הממשלה יודעת רק לעשות בירוקרטיה.
ממשלות בכל העולם הפריטו נכסים והקטינו פיקוח, הממשל האמריקאי עשה את זה מהר.
ממשלות אחרות בחרו כל אחת את הקצב שלה, אבל כולן עשו את אותו הדבר – העבירו כוח ליידי השוק ה"חופשי".
בסוף 1973 היכה המשבר הראשון, התרופה הייתה עוד הפרטה ופחות פיקוח (קרי – פפפ), ב-1982 היכה המשבר השני (אשראי בנקאי בלי כיסוי) נתנו עוד פפפ. ב- 1986 המשבר השלישי (חסכונות הלוואות ואג"ח זבל), ב- 1989 עוד אחד (התמוטטות בנקאים וסוחרים בוול סטריט) התרופה - עוד פפפ.
ב- 1994 מוקמת קרן הגידור לונג טרם קפיטל, "עסק אויר" בליגה עליונה. בדירקטוריון של הקרן שני זוכי פרס נובל. הקרן מגלה משמעויות חדשות לכסף וירטואלי. ב- 1998 הקרן פושטת רגל. אחרי שמשלם המיסים האמריקאי מנסה להציל אותה עם 3.6 מיליארד דולר.
ב- 2000 התפוצצות בועת ההי-טק, כשכולם מנסים לקלוט מה קורה, נפילה בעולם האמיתי - מגדלי התאומים הופכים לתל אבק וזכרון.
הממשל האמריקאי מגיב בהיסטריה סוגר את נמלי התעופה ופותח את ברזי הכסף. ב-2004 נגיד הבנק הפדרלי עושה צעד נוסף לכיוון כלכלה וירטואלית, הוא תומך במשכנתאות שאי אפשר להחזיר.
ב- 2007 סנונית ראשונה בנק בר-סטרנס פושט רגל. וב-2008 אנחנו רואים את ההמשך.

המשבר הכלכלי הנוכחי מעלה סוגיות כמו: האם המדינה צריכה להציל את המהמרים מהשוק? האם שוק חופשי מתקיים/מועיל? קפיטליזם למי הוא טוב?, צריך רגולציה של משק המדינה? עיסקי אויר זה עסק לגיטימי? ועוד.
אני שואל שאלות יותר פשוטות*: האם אנשי המגזר הפיננסי שווים את הכסף שהם מרוויחים? האם הם יותר טובים מעובדי ממשלה עם שכר זעום?
מי שמן? מי רזה?
מי סוחב את מי?

*(תשובות יש לשלוח אל: בנימין נתניהו, ג'ורג' בוש, מרגרט תאצ'ר, רוג'ר דאגלס, תום פרידמן ונחמיה שטרסלר.)

שוֹק ניירות ''ערך''

-->

"הלכו הלכו הלכו עד שהגיעו לשפת נהר. זה היה סוף הכיוון, שם נעצרו.

מה פתאום נהר? שאל חמורל'ה.

זה לא פתאום. אמר חמורון.

זה היה פה לפני פתאום. אמר חמוריקו.

מי היה? שאל חמורל'ה.

זה. הנהר. וחמוריקו טבל את רגלו במים והוציאה מהר.

רטוב? שאל חמורון.

קצת." (מתוך: חמורל'ה, חמוריקו, וחמורון. מאת: עודד בורלא).

קנו מניות, קנו אופציות, מעו"ף, נדל"ן, ביטוח, נגזרות פיננסיות, קצת אג"ח חברות. קנו אופציות עתידיות בלונג של ביטוח סיכון למניות מגובות אג"ח מוסדי של בנקים למשכנתאות במעל ומתחת לפריים.

עד שהגיעו לקריסת שערים.

מה פתאום קריסה?

זה לא פתאום.

זה היה פה לפני פתאום.

מי היה?

זה. זה ה-0 הגדול הזה שמייצג את שווי הניירות שבידנו, בררר.

אפס?

קצת.

מה לעשות היו ניירות והיו המון אנשים רצים למטה על המדרכה ועושים פוּ פוּ פוּ

והניירות עפו להם גבוה גבוה וכבר לא ראו אם הם לבנים או צהובים, אדומים או קרועים,

כחולים או מלוכלכים.

ופתאום באה רוח, שהייתה שם לפני פתאום, וזרקה אותם לאגם ונהייתה עיסת נייר גדולה גדולה.

כי הניירות האלו של הבורסות כאן ושם ובכל מקום זאת ערמת כלום שמייצגת שום דבר ושווה משהו רק כשאנחנו מאמינים בזה. כמו אוטו-סוגסטיה, כמו אלוהים.

והכלום הזה נמצא שם מאז ומעולם ומי שלא ידע לפני 1929 ידע אחרי, ומי שלא יודע אחרי יכתבו עליו ספר לילדים.

ומה שצריך לעשות אתמול והיום ומחר זה להוציא משם כספי פנסיה וחיסכון של אזרחים רגילים, ולשים אותם באיגרות חוב מיוחדות של המדינה.

ולתת לאחד העם כאן (גלו עפר מעיניו), ולנסדא"ק שם ובכל מקום, לנפח ולפוצץ בלונים כהרגלם, אבל במוסדות הסגורים שלהם.

ואפשר להעביר אליהם שטרות שיוצאים מהמחזור בשביל המַנְיָה, ולהשקיע בשירות פסיכאטרי בשביל הדֶפְּרֶסְיָה.

ושלום עלינו ועל כל העולם.

שנה טובה

קשוחה יותר מפלדה
גמישה יותר מגומי
גבוהה מהשמים
עמוקה מהמים

לכל כיווני הרוחות

כאן שם, בכל מקום
ומתחזקת לאורך הזמן
---------
התקווה
--------
עם התקווה הזאת
היסוד הכי חזק בעולם
אנחנו מאחלים לכם
שנה טובה

Happy New Year

Stronger then steel
Flexing better then rubber
Higher then sky
Dipper then ocean
Goes ever which way
It is here there and every where
And it toughens with time
-------
Its hope
-------
So with this the strongest element
We wish you a happy new
Jewish year

על מחסור ועל יכולת

או על אם ופוטנציה

מענין לראות שדווקא כאשר היכולת הישראלית מגיעה לשיא שלילי של כל הזמנים, השפה המדוברת ממציאה מילה חדשה – "יכולות". חלק מטבע האדם הוא להדגיש את מה שאין לו, כמו אדם שמתחיל כל משפט ב-באמת (משפט כזה מעיר בי את החשד שמדובר בבדיה).

פעם כשישראל הייתה רק בת 10, התחילו לסלול את כביש החוף. זה היה מבצע הנדסי גדול בקנה מידה של אותם הימים. 10 שנים אחר כך הכביש הגיע לחיפה, 100 ק"מ אוטוסרדה, לראשונה ב-2000 שנים.

אחרי 30 שנה, ביום ההולדת 44 למדינה החליטה הממשלה לסלול את כביש 6. היו הצהרות חגיגיות על כביש מודרני, שיבנה ע"י מומחים מהשוק הפרטי ועלותו למדינה מינימלית. קיבלנו 121 ק"מ כביש שאינו עומד בתקני בטיחות מודרניים. הביטוי היחיד לטכנולוגיה (ואפילו לא חדשה) הוא חציבה ומילוי במקום גשרים ומנהרות שמקובלות בעולם המתקדם. עברו ימים ונהיה לנו אחרי 2000 + 12 שנים של בניה כביש האגרה הראשון. המדינה השקיעה מיליארדים המגזר הפרטי ביצע, והחיסכון עף מהחלון. בתכלס' הסתבר שהאימפוטנציה לא מבדילה בין אישים שמנים לרזים, פרטיים לממשלתיים (משל האיש השמן של נתניהו).

מוביל המים הארצי היה מבצע גדול יותר מכביש החוף, את התכנון המפורט שלו התחילו בשנת 1950 בשנת 1964 המוביל הושלם. בהשוואה אליו מנהרות הכרמל הם מבצע פשוט יחסית, גם כאן לפי המסורת הישראלית המודרנית הוחלט להעביר את התכנון והביצוע לידי חברה פרטית, היום 11 שנים אחרי ההחלטה ההיא, הורם המקוש הראשון בפרוייקט. את המקושים לא מרימים עובדים ישראלים הפרוייקט ברובו יתבצע ע"י חברות זרות.

אפשר לראות איך מדינה עניה אבל רזה ואתלטית הצליחה להקים פרוייקטים נועזים ומורכבים בזמן קצר. אף אחד לא התעסק עם תאוריות של יעילות מגזר כזה או אחר. הישראלים של אז פשוט עשו. את התיכנון והביצוע עשו עם כוח מקצועי רלבנטי במשרדי הממשלה (מע"צ משרד החקלאות ת.ה.ל). היום עם כל המחשבים, הטרקטורים, הניסיון וחברות פרטיות "יעילות", פרוייקטים קטנים בהרבה נמשכים יותר זמן.

לא ברור לי מאיפה ולמה התחיל כאן כזה חידלון. אולי בגלל שיטת כיסוי התחת, שנולדה מהכלאה של ועדת אגרנט (אחרי מלחמת יום כיפור 1973) עם הפרטת המדינה שהתחילה להתגלגל ב 1977 וקיבלה תנופה ב 1985.

האם זה קרה משום שלמשרת ציבור בישראל ממורה עד מנכ"ל משרד החוץ אין מעמד?

אולי זה בגלל הכיסוח השיטתי של משרתי ציבור, מהומרסקות של קישון עד ראשי ממשלה שליגלגו ופגעו במגזר הזה, המגזר שהקים כאן מדינה במהירות האור.

יש מי שאומר שאימפוטנציה בגיל 60 זה טבעי, אבל במדינה שלנו זה נפל כבר קודם, כשעוד היינו יחסית צעירים.

המבצעים האזרחיים של קום המדינה ייצרו תעסוקה וצמיחה כלכלית, התקציב שמימן אותם נשאר בידי העובדים, המתכננים והחברות הישראליות שביצעו. את הפרוייקטים של היום מנהלות חברות פרטיות ואת הביצוע הן נותנות לחברות זרות, מהנדסים ועובדים ספרדים טורקים סינים ומי לא? הכספים שמושקעים בהקמת הפרוייקטים הנוכחיים יצמיחו מדינות מסין עד מקסיקו, תרומתם לכלכלה הישראלית קטנה, קטנה מידי.

גרוזיה והעולם השטוח של תום פרידמן

עכשיו אחרי הפלישה הרוסית לגרוזיה, אפילו "מסוממי קידמה והתפתחויות"* - מאמינים אדוקים בגלבליזציה ושוק חופשי, מבינים שאין כאן לא "קץ ההיסטוריה" ולא בטיח.

העולם האנושי שגלש למצב בלתי מאוזן עם בוא הפרסטרוייקה חוזר לעצמו.

בעיתונות נשמעים קולות נהי על אובדן הדמוקרטיה, ועליית הרודנות. במאמרים מלומדים שוכחים את העובדה שהדמוקרטיה שהם מדברים עליה הייתה מצג שווא שהתרכז בכמה ערים בודדות. איזה דמוקרטיה חווה איכר רוסי שגר 1000 ק"מ מזרחית למוסקווה?

בעולם הגלובלי מונהג השוק החופשי, לאיכר הזה ישנו רק החופש למות מרעב. רוסיה שהעבירה את כל רכושה לכמה אוליגרכים והצהירה שתכבד זכויות אדם, אכן לא הגבילה את אזרחיה בחוק. המגבלות של האדם בעולם "החופשי" הן רק מחסור במזומנים ואת חלוקת המזומנים קובע השוק "האובייקטיבי" "הצודק תמיד"

במדינות בריה"מ לשעבר כמו ברוב מדינות העולם, לאדם אין אמצעים כלכליים להשתמש בחופש שהבטיחו לו הפרידמנים (תום ומילטון).

המחשבה שהעברת ניהול העולם לידי השוק והפיכת האזרח לצרכן תיצור עולם של שלום ושיגשוג, מתבררת כרעיון שיטחי שלא לומר טיפשי.

אנשים צריכים יותר מהמבורגר שמנוני בכדי לחיות חיים מלאים. אין להם רצון לאמץ את סממני "התרבות" האמריקאית, להיפך הם מוכנים להתרסק עם עוד אלפי אנשים ולשמור על על אורח חייהם.

המחשבה המערבית כאילו התרבות שלנו היא המתקדמת והיא צריכה לשלוט (גם בכוח הנשק) אינה נכונה.

תרבויות האדם טוב להן שיהיו מגוונות ואני מקווה שמוושינגטון עד כבול תישתפר השמירה על זכויות האדם וכבודו.

* http://www.shiron.net/songView.aspx?song_id=10312&singer_id=605&song_title=7e316

סיפורי תקציב 2009

לכבוד תקציב 2009 החלו שר האוצר, פקידי האוצר ובעיקר מנכ"ל האוצר להתראיין בכל כלי התקשורת ולמכור לנו אגדות על תקציב מאוזן וסדרי עדיפויות ותוכניות ממשלתיות. הכי מרגש לשמוע את ירום אריאב מספר במשפט אחד על תוכנית האוצר לצמצם פערים בחברה ועל קיצוץ בתקציבים לשכבות המקופחות. אני לא יודע אם הוא וחבריו מאמינים לסיפורים שלהם כמו ג'וחה*. אילו בדיות וסיפורי מעשיות היו כסף, ירום אריאב היה יכול לממן מכיסו הפרטי את כל תקציב המדינה ועוד היה נשאר לו משהו לחופשה בריבירה.

*ג'וחה חזר לכפר באחרי צהרים אחד ראה שכולם יושבים בצל העץ בככר אמר להם איך אתם יושבים כאן בנחת? הרי ע"י הבאר מחלקים תאנים בחינם. שמעו התושבים, קמו ממקומם ורצו לבאר, חשב ג'וחה אם כולם הלכו אולי באמת מחלקים שם תאנים בחינם ורץ לבאר.

http://glz.msn.co.il/newsArticle.aspx?newsid=25860

http://www.calcalist.co.il/articles/0,7340,L-3102607,00.html

על שיכחה והורות

כששמעתי את ההודעה הבאה ברדיו חשבתי קודם כל על אמא בומבק וספרה אמהות המקצוע השני העתיק בעולם.
אחר כך חשבתי על הטיול שלי בארה"ב לפני כל כך הרבה שנים (25) ועל העובדה שסיפור כזה היה כמעט כל יום, לפעמים שכחו ילד בתחנת דלק, לפעמים סתם לא באו לקחת אותו מבית הספר/גן. אני זוכר איזה שוק זה היה בשבילי באותם ימים.

יום אחד ביוטה על כביש בין מדינתי, לקחתי ילד שברח מהבית הוא היה לבוש כמו קאובוי מהסרטים ורצה להגיע לויומינג משום ששם זה עדיין המערב האמיתי. בדרך שאלתי על ההורים, הוא היה בן 12 והסביר לי שההורים שלו עסוקים וזאת לא הפעם הראשונה שהוא בורח. הוא אמר זה בסדר אין להם בעיה עם זה, מפריע להם כשהמשטרה מחזירה אותי.

חשבתי אז על החברה האמריקאית ועל העובדה שהתפרקה למרכבים הכי קטנים, חשבתי שבארץ זה לא יקרה לעולם.
הפתעה, זה קורה, וגם קורה שאמא שולחת ילדים ל"חברה" באנגליה, ואנשים מוכרים חלקי גוף ומה לא.
אנחנו לא עמורה אנחנו הואריאציה המודרנית.
אני לא יודע אם זה קורה משום שאנשים כאן בלחץ של קיום כלכלי, עובדים המון שעות, או שאולי חוסר האחריות של המדינה מחלחל עד לרמת האזרח.
האם זה הכל בגלל ההשתעבדות לכסף?
האם זה בגלל שאנחנו החלטנו ברמת החברה לעזוב הכל בידי השוק החופשי/המזל/אלוהים?