המצב שביר (מתפורר בקלות)

 פורסם בעבודה שחורה

עוד כמה ימים יגיע לישראל מומחה בתחום תעשיית הזכוכית, לא הוא לא בא לייעץ וגם לא לעזור בהקמה או תיקון של מכונות משוכללות. הוא מומחה שיודע לכבות תנורים, לשיר להם תפילת השכבה "להרדים" אותם. זאת תהיה תפילת השכבה לתנור של חברת פיניציה , תנור זכוכית להבדיל מהתנור אצלי בבית מדליקים בדרך כלל רק פעם אחת. הדלקה וכיבוי התנור עולים הון ודורשים ייבוא מומחים מחו"ל אז משאירים אותם דולקים כל הזמן.

מפעל פיניציה הוא לא סתם מפעל תעשייתי מאלו שמדינת ישראל סוגרת בזלזול תוך הפטרת משפט כמו: "ל -תעשייה מסורתית אין מקום במשק מפותח". היא לא ה- LOW_TECH שכולם מזלזלים בו בלי להבין על מה הם מדברים. בפיניציה מייצרים זכוכית ברמה הכי גבוהה בעולם עם הכלים המתקדמים והעובדים המיומנים שתעשייה חייבת.

אפשר לומר שמפעל פיניציה תעשיית זכוכית שטוחה, נסגר בגלל המשבר העולמי שהקטין את כמויות הזכוכית לתעשיית הקולטים הפוטו-וולטאים. אפשר לומר שהוא נסגר בגלל עלית מחיר הדלק בעקבות המשבר האירני וההימורים בתחום הסחורות העתידיות.  אפשר לומר שהמפעל נסגר משום שממשלת ישראל כמו תמיד איננה מקיימת הבטחות ובמקרה זה את ההבטחה להזרים גז טבעי עד למפעל. אפשר לומר שאילו המדינה לא הייתה מבזבזת שנים בניסיון למצוא משקיע פרטי שיקים את תשתית הגז. עד שהתייאשה והקימה אותה עם חברה ממשלתית, כבר היה היום פתרון.

אפשר גם לומר דבר פשוט אבל חשוב: מדיניות פיתוח הפריפריה פשטה את הרגל.

משום שאילו היה המפעל נשאר במקומו ההיסטורי היה כבר יכול להתחבר לתשתית הגז.

מדינת ישראל השקיעה ממון רב בהעברת תעשייה לפריפריה, היא הקימה את אזור התעשייה ציפורית. העברה שעלתה במחיר של הריסת 6000 דונמים של נוף גלילי, סלילת כבישים ומחלפי ענק (כ-11% מהשטח הבנוי בישראל הוא כבישים{קובץ}).  צריך להזכיר כי התעשייה שהועברה לגליל הוסיפה מזהמים לאויר לאדמה ולמים.

אילו תוצאת הפגיעה הסביבתית הזאת הייתה מביאה פרנסה לפריפריה, אילו הייתה גורם מאזן במשוואה הכלכלית (קובץ), אפשר היה להצדיק את זה.

אבל מתברר שהממשלות שלנו עושות את כל הדברים הלא נכונים. במקום לפתח תיירות וחקלאות כפי שדרוש בצפון מעבירים אליו מחצבות ומפעלי תעשיה. בישראל כפי שכבר אמרתי גם לא מבטיחים לקיים הבטחות, לכן המפעלים קורסים ובמקום נופים וטיולים משאירים לנו חורבות ומובטלים.

פני הדור כפני הכלב

פורסם בעבודה שחורה

בבית הורי היה תמיד כלב ולאורך השנים היו רבים, אבל אני רוצה לספר לכם על כלב אחד מעניין במיוחד. הוא נולד אצלנו לאמו שחורק'ה ושמו היה עוּש. עוש היה רועה גרמני גדול ובעל נשמה עדינה והוא ליווה אותי בבחרותי. כשהקמנו את מושב קדש ברנע גר איתי בחדר וכשנגמרה תקופת ההתיישבות שלי והתחילו הטיולים לחו"ל, חזר לבית הורי בראש-פינה. את ימיו במושבה בילה קשור מתחת עץ השקד. בבוקר ובערב אחרי שהושם מחסום לפיו, יצא לו לטיול בשכונה. המחסום היה הכרח משום שרבים מההולכים ברחוב לא הכירו את עדינותו ופחדו ממנו.

יום אחד שמעתי את עוש נובח נמרצות, יצאתי החוצה וראיתי שהוא מנסה להבריח נמיה. ניגשתי אליו שחררתי אותו ואמרתי לו יאללה רוץ, גרש אותה. עוש נשאר עומד, מבטו היה נעוץ במחסום שהיה תלוי לידו והוא חיכה שאלביש אותו. אמרתי לו עזוב אותך אי אפשר לרדוף אחרי נמיה עם פה נעול, אבל הוא לא זז, כאילו אמר על כללים מוכרחים לשמור. נזכרתי בעוש כששמעתי על השבץ המוחי שאחז בדורון נשר ועל דרך הטיפול של צוות מגן דוד. במשך זמן ממושך עמדו שם אנשים שטיפול במצבי חירום ובבעיות רפואיות הוא המקצוע שלהם והם לא עשו כלום בגלל הכללים. חשבתי לעצמי האם מותר האדם? נראה שלא.

מדינת ישראל עברה שינוי משמעותי מאוד בשנות קיומה, מחברה יוזמת, חושבת, יוצרת, מחדשת - שוברת כול דוֹגמה הפכה לחברה בה העיקר הוא לשמור על הכללים. כאשר חייל נהרג בודקים אם הפיקוד נהג על פי הנוהל, כשהולך רגל נדרס שואלים זה קרה במעבר חציה? כשטרקטור דורס מפגינה בודקים אם הנהלים נשמרו. לא בודקים אם הופעל הגיון, לא בודקים את ההסתברות לטעות. לא שואלים אם המשימה הייתה נחוצה, אם נעשה שימוש בידע, בניסיון, ובשכל ישר. לא, רק אם זה נעשה לפי הכללים.

לפני כמה חודשים הלכתי לועידה האידאולוגית של מפלגת העבודה. כמו רבים וטובים נסעתי ברכב פרטי לתחנת הרכבת הקרובה (אצלנו בפריפריה זה שעה ורבע) ומשם לתחנת וולפסון. מהתחנה יצאנו קבוצה של כמה עשרות והלכנו ברגל לאולמי גאלרי פאלס מקום הועידה. בדרך היינו צריכים לחצות את רחוב הלוחמים, האור ברמזור שלנו היה אדום. שמעתי סירנה מתקרבת ואמבולנס הופיע מפלס את דרכו בין המכוניות שעמדו ברמזור, כשהתקרב התחלף הרמזור להולכי הרגל. עמדתי עם ידיים פשוטות לצדדים ואמרתי: חכו אי אפשר עכשיו. אבל ירוק אמרו לי. אבל אמבולנס אמרתי. אמרתי ונזכרתי בפעם הראשונה (1980) שעשיתי סיור בישראל לחבר מגרמניה, הוא שאל אתה לא מחכה לירוק? עניתי לא, אני רק מחכה שהכביש יתפנה.

הירהורי יום הולדת

לפני שנים חשבתי שצעיר זה מצב קבוע.
חשבתי שזה כאן לתמיד.
עברו שנים ומתברר שצדקתי.

קילקולים סלולאריים

כל חצי שנה בערך נמאס לי מהתקלות של המכשיר הסלולארי, אז אני הולך לסניף החברה הסלולארית הקרוב לביתי (30 ק"מ), ככה זה בפריפריה.

אני מגיע, נותן דו"ח מקיף של התקלות, בכתב בשני העתקים.

הנוהג היה להגיע בסוף היום ולקבל את המכשיר עם תקלות חדשות ומרעננות במקום הישנות והמשעממות. אבל אל תגידו שלא היה שינוי בתחום הסלולארי, היה בטח שהיה, כל הכבוד לשר התקשורת.

עכשיו הגעתי השארתי את הטלפון וקיבלתי טלפון חליפי כי עכשיו שולחים את המכשיר לתיקון במרכז וזה לוקח "3 ימי עסקים".

קיבלתי טלפון חליפי ומשוכלל כבר לא צריך את הרב איפרגן מספיק להניח אותו על אוזן ימין ולשים ניר צילום על אוזן שמאל ואתה מקבל שיקוף מוח.

במשך שבוע הוא ליווה אותי בעבודה ובחופש, כמו תינוק היה צריך אוכל (טעינת חשמל) כל 3 שעות וסיקרן אותי עם שלל חסרונות שלא הכרתי.

אבל לכל דבר גם אם הוא טוב יש סוף, החזרתי אותו וקיבלתי את שלי, איזה כייף. המעבדה במרכז לא נופלת במאום מהמקובל בפריפריה, קיבלתי אחל'ה תקלות למשל אם שמים אוזניות שומעים מוסיקה למשך 3 שניות אבל כשהיא נפסקת ומוצאים את האזניות מהשקע המכשיר לא יודע את זה אז צריך לכבות אותו שיתאפס.

חוץ מזה הוא מדווח שהוא מחובר לאיזה אביזר אבל לא מפרט ואני נשבע שכלום לא מחובר אליו. טוב, נתרגל לבעיות ונחכה לחדשות שיגיעו בעזרת השם (או בלעדיה) ועוד חצי שנה נחזור למעבדה.

זה המצב

לזכרו של משה סילמן ששרף עצמו מתוך ייאוש עם אובדן כבודו וביתו

השוואה מספר הדירות לאלף תושבים בדיור ציבורי במדינות אירופה

הולנד	138
אוסטריה	100
דנמרק	95
צרפת	86
פינלנד	85
בריטניה	80
איטליה	29
ישראל	9

אוהדי כדור רגל צודקים

http://2nd-ops.com/adiby/?p=5650

השופטת נילי ארד נשיאת בית הדין הארצי לעבודה החליטה לאחרונה כי לעובדי הרכבת אין זכות לבחור מי מייצג אותם.

זאת לא תופעה מיוחדת אצל כבוד השופטת, בעבר היא החליטה שאסור להסתדרות לשבות למען עובדי הקבלן. בספטמבר 2011 החליטה שלרופאים המתמחים אין זכות להתפטר. גם העובדים הסוציאליים גילו כי בית הדין בראשותה איננו מגן הצדק וזכויות העובדים.

מקרה עובדי הרכבת חמור לא פחות, ההסתדרות שכשלה פעמים רבות בייצוג עובדים החליטה לפטר את הועד שנבחר באופן דמוקרטי. הועד בראשות גילה אדרעי מנסה כבר 3 שנים לעצור את הפרטת הרכבת. במשך הזמן הועד הותקף על ידי שר התחבורה וכל חבריו הטייקונים בעלי אמצעי התקשורת. העיתונות הטלביזיה והרדיו יודעים מי משלם את המשכורת והם הדביקו לוועד כל עוולה וטעות שנעשו ברכבת מאז ומעולם. הועד אשם שבמוסך הרכבת אין פנסים, הועד אשם שהרכבת מאחרת, הועד אשם בתאונות, הועד אשם שאין הכשרת עובדים, הועד מושחת וממנה קרובי משפחה (לא נכון זה הועד הקודם שהיה דווקא ביחסים טובים עם השר כץ).

ההיסתדרות נוסדה לפני הדמוקרטיה הישראלית ועדיין לא הפנימה את השינויים שחלו במאה האחרונה. לכן החליטו בהנהגת ההיסתדרות לפטר את ועד הרכבת ולמנות אחר תחתיו, הועד בעצה אחת עם העובדים החליט להחליף אירגון עובדים. 60% מהעובדים ביקשו לעבור לארגון "כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי", זה חוקי, זה צודק, זה דמוקרטי אבל לא בבית המשפט של השופטת ארד.

לטובת השופטת ולטובת הקוראים אני מביא את הציטוט הרלבנטי מתוך מגילת זכויות האדם של האו"מ שישראל אישרה בשנה השניה לקיומה.

סעיף כ.

1. כל אדם זכאי לחירות ההתאספות וההתאגדות בדרכי שלום.

2. לא יכפו על אדם השתייכות לאגודה.

סעיף כג.

1. כל אדם זכאי לעבודה, לבחירה חופשית של עבודתו, לתנאי עבודה צודקים והוגנים ולהגנה מפני אבטלה.

2. כל אדם, ללא כל הפליה, זכאי לשכר שווה בעד עבודה שווה.

3. כל עובד זכאי לשכר צודק והוגן, אשר יבטיח לו ולבני ביתו קיום הראוי לכבוד האדם שיושלם, אם יהיה צורך בכך, על-ידי אמצעים אחרים של הגנה סוציאלית.

4. כל אדם זכאי לאגד אגודות מקצועיות ולהצטרף לאגודות כדי להגן על ענייניו.

אהוד אולמרט בשתי מערכות

מערכה 1

על משפט ועל מוסר

אהוד אולמַרט (מתחרז וולמרט) הואשם בשלוש עברות.

האשימו אותו כי קיבל כסף באופן ניסתר ממכר וניצל את תפקידיו הציבוריים לסייע למכר הזה (טלנסקי).

האשימו אותו כי קיבל כסף מארגונים ומוסדות שהזמינו אותו משום התפקידים הציבוריים שמילא. הכסף ניתן לצרכי הוצאות שנובעות מביקורים והרצאות שלו אצל המזמינים. האשימו כי קיבל יותר כסף מאשר הוציא והשתמש בכסף לצרכיו האישיים.

האשימו אותו כי דאג שחבריו יזכו בעזרה ממשלתית ממרכז ההשקעות בהיותו ממונה על המרכז כשר בממשלה.

בית המשפט מצא כי אהוד אולמַרט עשה את הדברים הבאים:

קיבל כסף ממכר באופן ניסתר.

קיבל כסף עודף מארגונים ומוסדות והשתמש בו לצרכיו הפרטיים.

עזר לחבריו לקבל סיוע מהמדינה בהיותו שר ממונה על מרכז ההשקעות.

עוד מצא בית המשפט:

הוא לא התכוון לעשות כלום תמורת הכסף שקיבל מהמכר שלו.

הוא לא שם לב שיש בלאגן במימון הנסיעות וההרצאות ולכן לא החזיר את הכסף העודף.

ברוב מדינות העולם היו השופטים מזכים אותו בדיוק כפי שזיכו אותו בישראל.

בחוף השנהב היה יוצא זכאי, בליבריה היה יוצא זכאי, בפארגווי היה יוצא זכאי, בבליז היה יוצא זכאי,

במלאזיה היה יוצא זכאי, בהודו היה יוצא זכאי.

רק מעט מאוד מדינות היו מוצאות שמעשיו ראויים לעונש משמעותי.

בהולנד היה יוצא אשם, בדנמרק היה יוצא אשם, בגרמניה היה יוצא אשם אבל מדובר במספר קטן ולא

משמעותי של מדינות, אשרינו שזכינו להימנות אל הרוב.

מערכה 2

על ממשל ועל יכולת

מיד לאחר השמעת פסק הדין במשפט אולמרט, אבל לפני גזר הדין יצאה תזמורת שלמה של דוברים ואנשי ציבור במסע לגיטימציה לאולמרט. הם לא היססו לומר שמדובר כאן לא רק באדם ישר כי אם גם באיש ציבור מהמעלה הראשונה וראש ממשלה מהטובים שידעה ישראל.

לא אני לא אובייקטיבי גם בנושא הזה, אבל החלטתי לבדוק את תקופתו בראשות הממשלה על פי נתונים שונים. אולמרט היה ראש ממשלה מ- 4 ינואר 2006 (כממלא מקום אריק שרון) עד ה- 31 מרץ 2009 כאשר פרש בעקבות האשמות חמורות בשחיתות.

חינוך: בתחום הזה היו לא מעט הצהרות, אבל נתוני ההשקעה הלאומית בחינוך לא מרשימים, שיעור ההשתתפות של הממשלה בהוצאות החינוך המשיך את ההזנחה המקובלת בממשלות ליכוד/קדימה כלומר מה שפחות. תקציב הפיתוח בחינוך שקוצץ בתקופת ממשלת שרון הראשונה מ 963 מיליון ₪ (התקציב בממשלת ברק) ל- 415 מיליון ₪, עלה במעט לאורך תקופת ממשלת אולמרט והגיע ל- 547 מיליון ₪ (43% פחות ממשלת ברק). ההוצאה על הוראה (תקציב שעות תקן) שירד בתקופת ממשלת שרון הראשונה ב- 1430 ₪ עלה ב- 629 ₪. תשלומי הורים הם חלק גדל והולך מהוצאות החינוך והוצאת המדינה ירדה עד 78%, לא פלא שמעמד הביניים יוצא לרחובות ושואל: ממתי חינם עולה כל כך הרבה?

הצפיפות בכיתות בישראל גבוהה ב- 22% מהצפיפות הממוצעת בכיתות במדינות OECD  אבל לעומת זאת שכר המורים בישראל (יחסית לשכר עובדים אחרים) נמוך ב- 50%, את השכר הזעום הזה מקבלים המורים שלנו עבור הרבה יותר שעות עבודה (20% שהם 200 שעות). בתקופת אולמרט לא חל שום שיפור במצב הזה.

תחבורה: אחד ממחירי מלחמת לבנון II היה קיצוץ תקציבי, מיליארד וחצי ₪ שירדו מתקציב הרכבת גרמו לאיחור של כמה שנים בהשלמת המסילה לגליל. ממשלת אולמרט הבטיחה שהכסף הזה יגיע לצפון זה לא קרה ואני מציע לכם לא לחכות שיקרה.

בתחום הרווחה: ממשלת אולמרט המשיכה את תכנית ויסקונסין בשינוי קל, אבל דווקא בזמן ממשלת נתניהו נקברה התוכנית המזיקה והמיותרת קבורה נכונה – קבורת חמור. הממשלה הזאת המשיכה במדיניות קצבאות קטנות לעניים וייבוא עובדים עוד יותר זולים מחו"ל.

בריאות: כשממשלת אולמרט עלתה לשלטון היה שיעור ההשתתפות של הציבור בהוצאה על בריאות 39.8% הוא עלה מעט וירד מעט ובסופה של הממשלה הזאת היה 38.8%. הבריאות בישראל ממומנת באמצעות מס בריאות ותקציב משרד הבריאות, ממשלת ישראל מקטינה את החלק של משרד הבריאות כל הזמן, ממשלת אולמרט לא שונה בנושא זה. גם העדכון הטכנולוגי של סל התרופות בתקופת אולמרט המשיך לפגר אחר הדרישה ועמד בממוצע על 25% פחות מהרצוי.

אצלנו מודדים הכל לפי הצמיחה כלכלית, הצמיחה הכלכלית לנפש בממשלת אולמרט, משנת 2006 עד 2009 (כולל) הייתה 4.8% צמיחה כזאת במשך יותר משלוש שנים איננה סיבה לגאווה. הצמיחה בזמן ממשלת רבין 1992-1995 הייתה 9.3%.

סה"כ השיפורים בתחומי החברה של ממשלת אולמרט היו הפחתת המע"מ והגדלת שכר המינימום, שניהם בזכות מפלגת העבודה ועמיר פרץ. אי אפשר לומר כי אולמרט הובל אותנו להצלחה בתחומים החברתיים.

התחום המדיני: אולמרט אוהב להפתיע, כמו אצל חבריו העשירים מאוד, הימור היא טקטיקה מקובלת. לכן יצא למלחמת לבנון II  אחרי דיונים של כמה שעות תוך הפתעת החיזבאללה ותושבי ישראל. אבל הוא שכח שבהימורים יותר חשוב מתי יוצאים, והכי כדאי לצאת כשמנצחים. במקרה של המלחמה הזאת ניצחנו אחרי שלושה ימים והפסדנו אחרי ההחטאה הראשונה כשפגזים ישראליים נחתו בתוך המון אזרחים. 30 ימי מלחמה נוספים שינו את המצב לרעה.

למרות החזות האזרחית השקולה אולמרט דווקא אוהב מלחמות ובתוך 3 שנים יצא לשתים, המלחמה השניה הייתה המלחמה בעזה – מבצע עופרת יצוקה. למלחמה הזאת הוגדרו 3 יעדים, השגת שקט ביטחוני ארוך טווח, מניעת התחמשות החמאס, והחזרת גלעד שליט. אף אחד מהיעדים לא הושג, אין שקט ביטחוני, החמאס מתחמש ואת גלעד שליט הצליחו לשחרר שנתיים מאוחר יותר, מאות אלפי הישראלים שיצאו לרחוב למען צדק חברתי.

הסכמי שלום: לא מעט ישראלים שואפי הסדר שלום הצביעו עבור ממשלת אולמרט, הם אוכזבו. אומנם היו שם הבטחות ודיבורים ופגישות אבל לא יצא מזה כלום.

בתחום המדיני החיובי ניתן לציין רק את ההחלטה למצוא פתרון לטילים קצרי טווח, כיפת ברזל, אבל גם במקרה הזה אי אפשר לזקוף את ההחלטה לזכות אולמרט.

לסיכום אפשר לומר בשקט נפש שגם אם אולמרט יצא זך כשלג מכל פרשותיו טוב יעשו אזרחי המדינה אם ידאגו לו לפנסיה שקטה ורגועה הרחק ממוקדי ההכרעה.