על עסקים ודמוקרטיה

מה לומר לעובד ציבור שאומר לך: אירגון עיסקי ואירגון דמוקרטי פועלים אותו דבר?
האם לומר לו אירגון עיסקי עובד בשביל רווח ואירגון דמוקרטי עובד בשביל רוח? רוח האנשים שבחרו בו?
להסביר שבאירגון דמוקרטי חישובי רווח והפסד פיננסי תופסים מקום נמוך בסולם העדיפויות וזה לא כך באירגון עיסקי?
שדמוקרטיה באה לתת ביטוי לדעות של הרבה אנשים שונים בעלי אינטרסים שונים, גם אם הם מיעוט?
שאירגון עיסקי נוצר סביב מטרה משותפת (בדרך כלל רווח כספי) ואירגון דמוקרטי נוצר סביב צורך משותף, הצורך בביטוי דעות ואמונות החברים בו. שאירגון דמוקרטי כמו מדינה נוצר כדי לדאוג שהחברים בו יהנו מזכויות האדם (על פי הגדרת האו"מ). שרוב האירגונים העיסקיים נוצרו ע"י קבוצה מצומצמת של אנשים והם נמצאים בראש הפירמידה ורואים באירגון רכוש שניתן להורשה. או לספר על אירגונים דמוקרטיים שהוקמו ע"י קבוצות רבות משתתפים שדיברו על שיוויון זכויות וחובות.

או שאולי אני צריך לספר לו על חבר שביקש ממני לבוא אתו לבדוק פסנתר. אמרתי לו אני לא מבין בפסנתרים אז הוא אמר: אתה מבין בעץ!? ופסנתר עשוי מעץ!? אז אתה מבין בפסנתרים!
גם במנגנון דמוקרטי יש חישובי רווח והפסד כפי שבפסנתר יש עץ, אבל מומחה בעסקים מבין בדמוקרטיה כמו שאני מבין בפסנתרים.

אולי להסביר על יעילות? רשות מקומית צריכה לספק מים לתושביה, ככל שתספק מים באיכות יותר גבוהה, במינימום פחת, ליותר תושבים יעילותה עולה. תאגיד שמספק מים לתושבים יעילותו נמדדת בשורת הרווח במאזן, אז אם יקטין את היצע המים כדי להעלות את מחירם יעילותו תגבר.
מי יותר יעיל? תלוי איך מגדירים יעילות, אירגון דמוקרטי יותר יעיל אם השביע את רצון (צמא) התושבים במים איכותיים בכמות גדולה וללא פחת. אירגון עיסקי יותר יעיל אם הצליח לספק פחות מים לפחות אנשים בהוצאה קטנה יותר ובמחיר גבוהה יותר.

2007 – תמונה חברתית

פרשנות אישית כמובן

כמידי סוף שנה מפרסם מרכז אדוה* חוברת על מצב החברה בישראל בשנה שנגמרה.

מהחוברת עולים הדברים הבאים:

1. המשך הצמיחה הכלכלית שהחלה ב-2003. ע"פ דו"ח בנק ישראל שני שלישים מהצמיחה הזאת מקורם בצמיחה העולמית ורגיעה יחסית בסכסוך הישראלי פלשתינאי. הצמיחה בישראל בעשורים האחרונים הביאה אותה לרשימת הארצות העשירות, אומנם התוצר לנפש הוא רק חצי מהמקובל באירופה אבל אנחנו במקום טוב בהשוואה עולמית. מ-1980 עד היום קצב הצמיחה ירד והוא נמוך מהקצב האירופי אבל עדיין גבוה מרוב מדינות העולם.
2. לא כל המשק הישראלי צמח ב-5 השנים האחרונות, שיאני הצמיחה הם שירותים פיננסיים ועסקיים, אחריהם בפיגור קל היי-טק. תעשייה וטכנולוגיה מסורתית התכווצו במעט. חלוקת פירות הצמיחה מאופיינת ב"זוכה לוקח הכל" הזוכה במקרה שלנו הוא העשירון העליון. אלא שגם בעשירון העליון לא כולם נהנים את רוב פירות הצמיחה גרף לכיסו המאון העליון. מצבו של העשירון התשיעי הוטב במעט - 0.6% ומצב יתר העשירונים הורע (אם נדמה לכם שאתם פחות עשירים בסוף 2007 אתם צודקים).
3. חלוקת הצמיחה לפי עדה ומין - ישראלים ממוצא אשכנזי ממשיכים לשפר את מצבם אם כי ישראלים ממוצא מזרחי מקטינים את הפער והיום הוא עומד על 36%, מצבם של ערבים ישראלים לא שופר בכלל והם משתרכים מאחור בהפרש של 69%. מצבן של בנות המין החכם השתפר במעט, ב 1990 הן הרוויחו 43% פחות מהגברים עכשיו הן מרוויחות 37% פחות.
4. כפי שראינו בחלוקת הצמיחה לעשירונים את רוב הצמיחה גרפו לכיסם העשירים הגדולים, זה מתבטא היטב בנתונים הבאים – מנהלים בחברות בורסאיות (חברות ציבוריות) שהרוויחו לפני עשור פי 13 מהשכר הממוצע מרוויחים עכשיו פי 22 מהשכר הממוצע, לפני עשור הם הרוויחו פי 30 משכר המינימום ועתה פי 49 משכר המינימום. מעניין לבחון את הנתון הזה לאור העובדה ששכר המקבילים שלהם בשבדיה הוא פי 5 משכר המינימום השבדי(אחרי הכל מה השבדים האלה מבינים בכלכלה).
5. גם המעסיקים הרוויחו בגדול בעשורים האחרונים (מאז 1985) מס חברות ממשיך לרדת, מס מעסיקים מבוטל והשתתפות המעסיק בתשלומי ביטוח לאומי ירדו ב-73.5%. ההשתתפות של המעסיק הישראלי בתנאים הסוציאליים של העובדים ירדו עד 15.7% מעלות השכר, בהשוואה ל 23.3% באירופה ו-22.5% בארה"ב. כשהחלו את ההפחתות בתשלומי המעסיקים נטען כי צעד כזה יגדיל את אחוז המועסקים במשק, זה לא קרה אחוז המועסקים במשק הישראלי הוא הנמוך בעולם המפותח, וזה לא בגלל תלמידי תורה.
6. השיפור היחיד במצב העובדים העניים הוא הגידול במספרם, יותר אנשים מקבלים פחות משכר המינימום (32.7%) יותר אנשים מקבלים פחות מהשכר הממוצע (73.3%), פחות אנשים מרווים פי שתיים מהשכר הממוצע (8.9%). העניים בישראל הם זקנים (ולא רק ניצולי שואה) דתיים וערבים, 36.7% מהעניים הם שכירים שמשכורתם לא מספיקה לגמור את השבוע.
7. במפת העוני הישראלית בולטת הפריפריה, 11 הישובים שסוגרים את רשימת ההבטלה הם יישובים בדואים בדרום, 19 הישובים הבאים מפוזרים על פני כל המפה וכולם ישובים ערבים, אחריהם מגיעות ערי הפיתוח. הישובים שכיכבו כסופגי טילים לפני שנה וחצי מככבים גם ברשימה הזאת. דווקא בשדרות "רק" 3.6% דורשי עבודה, אולי זה משום שדורשי העבודה של שדרות ברחו לקרית-מלאכי שם ישנם 9.4% דורשי עבודה.
8. מפות החינוך והבריאות נראת כמו קופּי של מפת העוני, סה"כ הזכאים לבגרות צנח עד 45.9% ועל פי השוואה בין לאומית של השקעה לתלמיד לא נזכה לשיפור משמעותי בזמן הקרוב. בתחום הבריאות התפרסם מחקר שמראה כי תוחלת החיים בפריפריה קצרה בשנתיים מאשר במרכז. מאז ממשלת נתניהו הראשונה סל הבריאות מתעדכן באופן חלקי בלבד ולא ע"פ מדדים מקצועיים, העידכון החלקי הזה מביא אותנו לפיגור מצטבר של 44% שהם 10.5 מיליארד ש"ח. את שהמדינה מחסירה משלימים האזרחים מובן שהעשירים משלמים יותר ומקבלים יותר. כאשר מפריטים את הבריאות היא עולה יותר ואיכותה יורדת, כך יצא ש"חיסכון" של 10.5 מיליארד ש"ח, עלה לנו תוספת 16 מיליארד ש"ח בתשלומים לביטוחי בריאות תרופות ואגרות.
9. נסיים בפנסיה, גם כאן גדלו ההבדלים בין פנסיונרים עניים לעשירים, הפער בהפרשות לפנסיה בין שני העשירונים העליונים לשני העשירונים התחתונים שהיה פי 18.5 ב 1998 עלה לפני שנה לפי 36 ועוד היד נתויה.

תמונת המצב החברתית שמצטיירת מהדו"ח של מרכז אדוה ממש לא מעודדת, אבל עכשיו יורד בחוץ גשם אמיתי ויש תקווה לכנרת, לעצים ולנו.

*מרכז אדוה – מרכז למידע על שיוויון וצדק חברתי בישראל – www.adva.org.

תמונת מצב חברתית 2007 - http://adva.org/UserFiles/File/tmunatmazav2007final.pdf

הלו שוטר למה עוצר ..

במשך מאות שנים זכו רק מעטים בהגנת המדינה על חייהם ורכושם, זה היה חלק מהשיטה הפיאודלית. אחרי המהפכה הצרפתית והאמריקאית התפתחה השיטה הקפיטליסטית, בה לכולם יש זכות לחפש את אושרם. עברו מאתים שנה מאז ונשכחו הסיבות שבגללם נבנו מערכות להבטחת שלומו ואושרו של האזרח הפשוט. זאת הסיבה שרעיונות הפרטה של בתי סוהר, משטרה, בתי חולים וכו'., מתקבלים באדישות ציבורית.

הפרטת המשטרה – תרחיש בארבע מערכות

מערכה ראשונה – נכון לעכשיו

בשלב זה תיבדק המערכת המשטרתית ברמה הכלכלית ע"י מומחים.

תיעשה הערכה של עלויות תיפעול - בלאי ציוד, עלות כוח אדם, תחזוקת מבנים וכו'.

תתבצע סקירת נכסים קיימים והערכת שווי של מבנים, כלי נשק, כלי רכב וכו'.

תבחן ההכנסה הכוללת מדו"חות תנועה ועברות אחרות , שירותי הוצאה לפועל, אבטחה וכו'. יבדקו אפשרויות הכנסה נוספות.

תוקם וועדה לבדיקת יחסי העבודה וההסכמים הקיבוציים של העובדים. תובטח הרציפות במעבר מהסקטור הציבורי לפרטי. העובדים ישותפו בתהליך ההפרטה.

ההנהלה המקצועית תושאר להמשך פעילות. המפכ"ל יהפוך למנכ"ל המשטרה המופרטת.

ייקבע סל שירותים שעל המשטרה לספק לאזרח, והממשלה תתחייב בחוזה ארוך טווח לממן את עלות הסל הזה.

המשטרה תהפוך לחברה ציבורית והציבור הרחב יוזמן לרכוש מניות. לא יימכר גרעין שליטה והממשלה תדאג שלא יווצר ריכוז מניות גדול בידיי אדם יחיד או חברה [לקח חשוב מהפרטת חברות ציבוריות בעבר].

ייבחר דירקטוריון ובו נציגים של צבור המשקיעים, אנשי אקדמיה ושופטים בדימוס.

מערכה שניה - 1 2 3 ניסיון

במשך כהונת הדירקטוריון הראשון יבחנו אספקטים שונים של השירות המשטרתי .

תיבדק אפשרות הורדת עלויות שכר ופעילות מבצעית, ע"י העברה לקבלנות משנה של גורמי חוץ – out sourcing. כמו כן תבוצע "התייעלות" ע"י הוצאה לפנסיה מוקדמת או פרישה בפיצויים מוגדלים לעובדים בעלי משכורות גבוהות.

יוכנסו כוחות זולים תוך חתימה על הסכמי עבודה אישיים וסודיים. מספר העובדים הכלולים בהסכם הקיבוצי יצומצם [כדי להחליש את כוח העובדים] .

דירקטוריון המשטרה יחליט על מימוש [מכירת] חלק מנכסיה כגון: תחנות שיושבות על שטחי קרקע יקרים ומכירת אינפורמציה [מתוך תיקי המשטרה].

מנכ"ל המשטרה יסביר לציבור הרחב, כי אלו צעדים הכרחיים וכי על המשטרה להיות כלכלית. במסיבת עיתונאים, סביב שולחנות עמוסי אוכל ושתיה יסביר המנכ"ל כי היום [ שנת 2012] אין זכות קיום למערכת שאינה מראה רווח כספי. הוא יאמר: "יש לי הרבה סימפאטיה לאידיאולוגיות

הישנות - חשוב לשמור על הסדר הציבורי ועל שלומו של האזרח. אבל יותר חשובה שורת הסיכום של המאזן בסוף השנה".

מערכה שלישית - השנה השניה עד השנה החמישית

בהיסטוריה של הפרטת חברה/שירות ממשלתי, זהו הוא שלב עליית שכר הבכירים. [מטבע הדברים יושווה שכר הבכירים, לשכר המקובל בסקטור הפרטי שגובהו נקבע, לפי גובה הירח].

הממשלה תחליט על צמצום תקציב המשטרה. בשלב הראשון יוקטנו תשלומי המדינה לחברת המשטרה. הממשלה תדרוש ייעול נוסף לפני שהיא עומדת בהתחיבויות הכספיות שלה [כמו במקרה קופות החולים].

בשלב שני יתחילו עיצומי עובדים שתנאי עבודתם יורעו, אז תודיע הממשלה על ביטול המונופול המשטרתי ותנסה למכור זיכיונות לחברות משטרתיות נוספות.

דרקטוריון המשטרה יטען בישיבות עם אנשי משרד האוצר ואנשי משרד ראש הממשלה כי "פעילותה החיונית של המשטרה נפגעת". ו"לא יעלה על הדעת, להעביר סמכויות משטרתיות לידים פרטיות". אחרי מהומה תקשורתית קצרה, יוסכם בין הצדדים שחילוקי הדעות גדולים ולכן יש לקיים מפגש ארוך וממצה במקום ניטראלי. ברוב דעות יוחלט על סמפוזיון של שנים עשר יום, במלון 'הולידיי אין' באיי פיג'י [מקום בהחלט ניטראלי].

בפיג'י תיווסד ועדה לפתרון מעמד המשטרה, ברשות כבוד השופט אולנשפיגל [שלגמרי במקרה שתה קפה אצל רוה"מ באותו שבוע].

הועדה תתכנס מידי כמה שבועות בבתי מלון שונים [הכי טוב דן קיסריה], אבל עקב ויכוחים פנימיים חריפים [אולי הפלפל או החרדל?] תשחרר רק מסקנות ביניים: א. "יש לפתוח את השוק לתחרות חופשית. ב. "המשטרה תוכל לפצות את עצמה ע"י מכירת שירותים חדשים בשוק החופשי".

בניסיון לשמור על מעמדה בשוק תחרותי עתידי, תמכור המשטרה שירותים שאינם כלולים בסל הכללי.

השירותים יכללו למשל: "בטחון אישי משלים", סל בטחון משפחתי, חקירות, אבטחת בר מצוות וכד'.

הסל המשטרתי הכללי יצומצם ושירותים שניתנו בחינם יועברו לקטגוריה של שירותים בתשלום.

בעלי האמצעים יוכלו לקנות "סל שירותים מושלם" [כולל שרותי ליווי, הגנה בפני האזנות סתר וכו'.]

שותפות 'מוזלס – פישרמן' תתחרה מול שותפות 'אריסלון – עופלר' על הקמת רשות המשטרה השניה. ועדה שבראשה יעמוד נציב מס הכנסה לשעבר מר דורון כריש [סמנכ"ל בנק לאומי], תמליץ על פתיחת השוק ומתן רשיון לשתי חברות המשטרה החדשות. בראש משטרה אחת יעמוד מר ליברקלאון [לשעבר מנכ"ל משרד רה"מ] ובראש השניה יעמוד מר אריה אדר [לשעבר רפרנט לענייני הון שחור במשרד האוצר].

המצב בו האזרח משלם ישירות לחברת משטרה יגרור דרישה מצד הלקוחות [בעלי האמצעים] לשירות טוב יותר. התוצאה תהיה העברת הכוחות היותר טובים לאזורים בעלי פוטנציאל כלכלי גבוה.

באזורים כאלה תינתן לתושבים אפשרות בחירה בסל קהילתי לפי סדר העדיפויות שלהם. יוחלט על תקנות מקומיות שעליהן תשמור המשטרה. כגון: פינוי חסרי בית, הטלת קנסות על מי שאינו נושא אישור שהיה, או שאינו בעל כרטיס מקבל שירות. מקרים שהקהילה המקומית תגדיר כהתנהגות "בלתי הולמת", יטופלו במלא חומרת הדין. חברות המשטרה השונות יטפלו בעברות על פי מפתח פיננסי, עברות רווחיות יקבלו עדיפות.

באזורים חלשים כלכלית הממומנים ע"י הממשלה, ידולל סדר הכוחות ותרד איכות כוח האדם [שוטרים באזורים כאלו לא יזכו לתוספות שיונהגו באזורים עשירים].

מערכה רביעית - החיים הטובים

עקב כניסה של חברות משטרתיות נוספות ועליית שיעור ההשתתפות הישירה של האזרחים במימון, יקטן בהדרגה הסל הממשלתי עד לביטולו הסופי.

אזורים עם מצוקה כלכלית יקבלו הגנה משטרתית מינימלית שתסופק במימון משרד הסעד .

מאחר ורמת הפשיעה והאלימות באזורי מצוקה תגבר ותהווה סכנה לשכונות מבוססות, יחוקק חוק יסוד להגבלת התנועה האזרחית החופשית.

לצורך טיפול משלים בפשיעה הגוברת, תוחמר הענישה ועלות השהות של הנדונים בבתי הסוהר (שהופרטו במקביל) תוטל על משפחות המורשעים. (כמו בתאילנד)

הנטל הכלכלי הנוסף יקטין את היכולת לרכוש מזון ותרופות באזורים בעיתיים ויקטין בהכרח את הריבוי הטבעי וההישרדות בהם [עניים יחיו פחות שנים דבר שיקטין את מספרם]. בשיטת הברירה הטבעית נצליח סוף סוף לצמצם את היקף העוני.

"דגים מתים שוחים עם הזרם"

מול הזרם

שנת 2007 נגמרת בנימה אופטימית: שביתת המורים.

השביתה הראשונה (שאני זוכר) שזכתה לתמיכה ציבורית בשונה משביתות רגילות בישראל. אנחנו שהתרגלנו לראות רופאים כועסים על שביתה בחברת החשמל, עובדי חברת החשמל כועסים על שביתה בנמלים, עובדי נמלים כועסים על שביתה של מפני האשפה, ומפני האשפה שכועסים על שביתת רופאים, נוכחנו שאפשר אחרת. השביתה הזאת קיבלה גיבוי מרוב הציבור, כולל הורים ותלמידים שובתים. זאת הייתה גם הפעם הראשונה שעשרות אלפים (ואולי יותר) יצאו לככרות והפגינו לטובת נושא חברתי.

ההסכם אליו הגיעו הצדדים איננו סוף הסיפור הוא רק שלב בתוך שינוי חברתי שעובר עלינו.

במאבק יוצגו בעצם שלוש עמדות

בקצה אחד עמדת המורים:

לחברה יש אחריות על איכות החינוך והיא חייבת לאזרחיה חינוך שמשתפר משנה לשנה.

אם ישראל שואפת להיות מדינה מפותחת היא צריכה להשקיע בפיתוח אנושי. בכדי להשיג את המטרות האלו צריך ראשית להחזיר את שעות הלימוד שקוצצו בחמש השנים האחרונות – סך כל השעות שהממשלות האחרונות קיצצו מסתכם בשנה וחצי. בישראל 2007 אין 12 שנות לימוד, במקומן יש עשר וחצי.

שנית, יש ליצור תנאים שמאפשרים לימוד והתפתחות, המורים לא ביקשו להגיע לרמה המקובלת בקובה הקומוניסטית (24 תלמידים מקסימום בכתה) הם ביקשו לבנות מתווה יורד, כדי להגיע תוך כמה שנים למקסימום של 30 תלמידים בכיתה (חשוב לזכור כי בשנת 1975 השקיעה המדינה בבנית כיתות לימוד יותר מאשר בשנת 2005*).

שלישית, יש להעלות את שכר המורים, כל אחד מאיתנו יודע להבדיל בין מורים טובים לגרועים (והכי טוב יודעים זאת פקידי האוצר), אבל האמת היא שאין ביננו הסכמה – כל מורה מקבל ציונים כמספר מבקריו והציונים נעים בין - 0 ל- 10. במצב כזה אי אפשר להוסיף שכר לטובים כי לא יודעים מי הם באמת. לכן הפיתרון הוא לשפר את איכות המורים ע"י תגמול כללי, שכר גבוה לכולם, ימשוך כוח הוראה מאיכות גבוהה וישפר במשך הזמן את מעמד המורה ואיכותו. לשכר יש להוסיף תנאים כמו סביבת עבודה ושיפור מערך הניהול והפיקוח של משרד החינוך.

בקצה הנגדי אומרים פקידי האוצר:

1. המורים צריכים לעסוק רק בשכרם לא בתיקון המערכת והעולם, לנו מותר לעסוק בחינוך אבל להם אסור לחרוג מגבולותיו הצרים של המאבק המקצועי.

2. צריך לממש את רפורמת דברת הנשכחת, זאת הייתה הרפורמה האידאלית- היא הבטיחה עליה בשכר המורים, הקטנת הכיתות, שיפורים במשרד החינוך, וכל זאת ללא הגדלת תקציב החינוך (יעני מרצדס 450 SLE חדשה במחיר של ס'קודה יד שניה).

היה בה גם התבלין הזה שחביב כל כך על פקידי האוצר – מתן הכוח בידי מנהלי בתי הספר לנהל את בית הספר כאילו היה מפעל בלטות בשטחים. ניהול "עיסקי" מצד אחד, והעברת האחריות על בתי הספר מהמדינה לרשויות המקומיות מצד שני. מה יכול להיות יותר טוב ממורים עובדי קבלן ומערכת מופרטת?

(פקידי האוצר לא מאמינים ביכולת של המגזר הממשלתי לנהל מערכות מורכבות, וכשמסתכלים על ההתנהלות שלהם במשרד האוצר אפשר להבין אותם).

3. לטענתם של פקידי האוצר ההשקעה הישראלית בחינוך גבוהה והתוצאה נמוכה בהשוואה בין לאומית, כאשר בודקים את ההוצאה לפי מספר התושבים ( למעשה מדובר בהולכת שולל משום שבישראל מס' הילדים היחסי גבוה, לכן בהשוואה להשקעה לתלמיד בעולם המפותח, ישראל נמצאת בתחתית הרשימה).

4. כפי ששיחררנו את כלכלת ישראל יש לשחרר את החינוך, כפי שנתנו לשוק החופשי לנהל את הכלכלה ניתן לו גם לנהל את החינוך.

לסיכום: משרד החינוך מתנהל בחוסר יעילות צריך לפטר מורים, מנהלים, ופקידים. צריך לבנות תוכנית הבראה שתכלול קיצוץ רחב במשרד ובכוח ההוראה והעיקר להקטין את התקציב.

באמצע שרת החינוך, הצוות שלה, ושר האוצר:

כפוליטיקאים הם יודעים שהם צריכים להיענות לציבור, שרת החינוך גם יודעת שהמורים צודקים. הבעיה הגדולה שלהם היא שפקידי האוצר מייצגים את הזרם המרכזי בחשיבה הכלכלית. הזרם הזה אומר להקטין תקציבים, להפריט, פחות פוליטיקה ודמוקרטיה יותר מקצוענות טהורה. הזרם הזה מתייחס לעלות של כל נושא כאילו הייתה העיקר (חינוך = כסף וכסף צריך לחסוך). הם יודעים שלשחות מול הזרם הזה קשה, לכן הם מנסים לקבל רק את מה שלדעתם אפשר, לכן הם נלחמים על קטנות, כך העקרונות וחשיבות החינוך נותרים מיותמים.

השביתה הזאת ותגובת הציבור אליה, מצטרפות לסימני שינוי בכוון הזרם המרכזי והן סימנים חשובים משום שצמחו מהציבור בלי מניפולציות של מעצבי דעת קהל, הן ביטוי אמיתי לשינוי.

השלב הבא יקרה כשהציבור יבין שהכסף הוא אמצעי ולא מטרה. ששלטון פוליטיקאים טוב משלטון מומחים - כי דמוקרטיה יותר חכמה מאנשי מקצוע. או אז ישבו פקידים במשרד האוצר שמעדיפים חינוך על קיצוץ.

*http://www1.cbs.gov.il/shnaton58/st08_01.pdf

משל או ממשלה

בכנסת החל את דרכו חוק חדש לשינוי שיטת הממשל בישראל. כבר שנים רבות מתלוננים חברי הממשלה והכנסת כי: 1. בשיטה הנוכחית אי אפשר למשול, לממשלה אין מספיק סמכויות. 2. העובדה שאין מפלגה בעלת רוב בכנסת מחייבת בניית קואליציה עם מפלגות קטנות וסחטניות.

נדמה שיש כאן שתי טעויות בסיסיות:

1. בשנה שעברה החליטה ממשלת ישראל בישיבה שנמשכה מס' שעות קטן לצאת למלחמה גדולה. הרי זאת דווקא הוכחה שהממשלה יכולה לשלוט כשהיא רוצה. האם שינוי המשטר למשטר נשיאותי כפי שמבקש ליברמן ישפר את המצב (הנשיא בארה"ב צריך אישור של בתי הקונגרס לצאת למלחמה)? ואם השינוי יאפשר לממשלה, לצאת למלחמה אפילו יותר מהר, מה נרוויח? האם הבעיה היא חוסר יכולת לשלוט בגלל השיטה או שאולי מדובר בקיטורים של אנשים חסרי יכולת כל שהיא?

2. נכון שהמפלגות הקטנות שנספחות לקואליציה מציגות תנאים ברורים ודואגות לבוחרים שלהן. נכון שמדובר בצעדים פופולריים, אבל מה רע בזה? האם לא התכנסו הממשלה והכנסת בכדי לדאוג לטובת העם היושב בציון? האם לא בחרו בהם בדיוק בשביל זה? המפלגות הקטנות הן בעלות סדר יום קצר וממוקד יש מקרים שהן מצליחות לכפות אותו על ממשלות וטוב שכך. אילו הייתה הממשלה זוכה לרוב מוצק בכנסת ייתכן שלא הייתה טורחת להקשיב לדעות אחרות.

כשאני חושב מה היה קורה אילו הממשלות בעשר השנים האחרונות היו יותר חזקות אני מתחיל לבכות מצער. בכלל תתארו לעצמכם איזה אסון זה היה אילו הממשלות האלו היו יציבות ושולטות קדנציה שלמה – ביבי כראש ממשלה הצליח תוך פחות משנתיים להביא אותנו לכמעט מלחמה עם סוריה, עימותים סביב פתיחת מנהרת הכותל, חיסל את הצמיחה שיצרה ממשלת רבין והוריד את מעמד ראש-ממשלת ישראל לדרגת לקחן מתנות. ברק אחריו היה אפילו יותר זריז, הוא חיסל את התקוה לשלום וזרע ע"י נסיגה חד צדדית את המלחמה השניה בלבנון. האזרחים הערבים של המדינה שתמכו בבחירתו גילו כי הוא נוהג בהם כפי שנהג בשריו וחברי מפלגתו, בשני המקרים היה בטוח שהם כאן בשבילו ולא הוא בשבילם.

אריק שרון שתק, בשתיקה הוא פינה את רצועת עזה (הדבר הטוב היחיד שעשה), בשתיקה נתן למפונים להתנוון באתרי קרוונים. בשתיקה הניח ללימור ליבנת לחסל את מערכת החינוך, בשתיקה ראה כיצד חבריו הפנסיונרים מגיעים לרעב, בשתיקה נתן לסילבן שלום, ביבי והפקידים של משרד האוצר ליצור כאן מדינה עם עוני של העולם השלישי. הוא לא דיבר יותר מידי גם בחקירות ונתן לעומרי בנו ללכת לכלא במקומו. במקרה של שרון ייתכן שהשתיקה הייתה פשוט תחילת הסימפטומים שהתפתחו מאוחר יותר למצבו היום.

בעשר השנים האלו ראינו 4 ראשי ממשלות מושחתים ברמות מדהימות, החל בתרומות ועמותות לא חוקיות והמשך דרך שחיתות אישית, איזה מזל, היו להם קדנציות קצרות.

במערכת הפוליטית יש געגועים לימים בהם מפלגות גדולות יצאו מבחירות עם יותר מארבעים מנדטים. אפשר לחזור לימים ההם אם יעלו את אחוז החסימה ל-20%.

אובדן האמון בממשלה לא התגשם יום אחד באופן ספונטני, זה תהליך שהחל לפני הרבה שנים כאשר מספר האכזבות של הבוחרים עלה ועבר את מספר חברי הכנסת.

הדרך לשינוי לא עוברת בשינוי השיטה היא עוברת בשינוי המהות, כאשר יהיו מנהיגים ומפלגות פופולריים שמגשימים את רצון הבוחר.

רובים חיידקים ופלדה

הספר "רובים חיידקים ופלדה" מאת ג'ראד דיימונד, מנתח את התפתחות הציבילזציות ומנסה לראות מדוע יש שונות בין ציביליזציות שונות על פני הגלובוס.

בפרק 14 - משוויון לקלֶפטוקרטיה, סוקר המחבר את המעבר מחבורות ציידים לקטים שיוויוניות, לשבטים ← נגידויות (Chiefdoms) ← מדינות.

עמ' 215

עתה כבר צריך להיות ברור שהנגדיות העלו את דילמת היסוד של כל החברות הלא-שוויוניות הנשלטות שליטה ריכוזית. במקרה הטוב הן עושות טוב כשהן נותנות שירותים יקרים שהאדם היחיד אינו יכול להשיגם. במקרה הרע, הן פועלות ללא בושה כקלפטוקרטיות (שלטון גנבים), המעבירות עושר נטו מפשוטי העם אל המעמדות הגבוהים. הפונקציות הנאצלות והאנוכיות האלה קשורות זו לזו לבלי הפרד, אף שיש ממשלות שמדגישות פונקציה אחת הרבה יותר מהפונקציה השניה. ההבדל בין קלפטוקרט ובין מדינאי חכם, בין ברון גזלן ובין נדבן ציבורי, הוא רק הבדל של דרגה: איזה שיעור מן המנחה המוצאת מידי היצרנים מוחזקת בידי האליטה, ומידת שביעות הרצון של פשוטי העם מהשימושים הציבוריים שבהם מושקעת המנחה המחולקת מחדש. מובוטו נשיא זאיר לשעבר נחשב בעינינו קלפטוקרט מפני שהוא שמר לעצמו יותר מדי מנחה (שווה ערך למיליארדים), וחילק מעט מדי מנחה (אין מערכת טלפונים מתפקדת בזאיר). ג'ורג' וושינגטון נחשב בעינינו מדינאי מפני שהשקיע את כספי המס (המנחה) בתוכניות נרחבות שזכו להערצת הכול, ולא התעשר מהיותו נשיא. ואף על פי כן , ג'ורג' וושינגטון נולד למשפחה בעלת עושר, המחולק בארה"ב חלוקה הרבה פחות שוויונית מחלוקתו בכפרי ניו-גינאה (מקום בו חיים האנשים כפי שחיו אבותינו משך מאות אלפי שנים).

בכל חברה מדורגת (לא שוויונית), אם נגידות אם מדינה, צריך איפה לשאול: למה פשוטי העם מוכנים לסבול את העברת פרי עבודתם הקשה לקלפטוקרטים? שאלה זו, ששאלו הוגי דעות במדע המדינה מאפלטון עד מרקס, שואלים שוב הבוחרים בכל מערכת בחירות מודרנית. לקלפטוקרטיות בעלות תמיכה ציבורית דלה נשקפת סכנת הדחה בידי פשוטי העם נדכאים או קלפטוקרטים-מחליפים שאפתניים, המבקשים את תמיכת הציבור בהבטחה לשירות רב יותר תמורת הפירות הגנובים. למשל, ההיסטוריה של איי הוואי זרועה מרידות חוזרות ונשנות נגד מנהיגים עריצים, ובדרל כלל עמדו בראשן אחים צעירים שהבטיחו להקל את הדיכוי. בהקשר של הוואי המסורתית אולי נשמע הדבר מצחיק, עד שאנו נותנים את דעתנו על הסבל שגורמים מאבקים כאלה בעולם המודרני. מה צריכה אליטה לעשות כדי לזכות בתמיכת העם ובכל זאת לנהל אורח חיים נוח יותר מזה של פשוטי העם? הקלפטוקרטים של כל הדורות נקטו תערובת של ארבעה פתרונות:

1. לקחת את הנשק מהאוכלוסייה ולחמש את האליטה. דבר זה קל הכבה יותר בימים אלה של נשק משוכלל, שרק מפעלי תעשייה מייצרים אותו ואין כל קושי לאליטה לקנות מונופול עליו, מבימים קדומים של אלות וחניתות שנקל לייצרן בבית.
2. לשמח את ההמונים בחלוקה מחדש, בדרכים פופולריות, של הרבה מהמנחה (המיסים) שהתקבלה. עקרון זה כוחו היה יפה לפנים למנהיגים בהוואי לא פחות משכוחו יפה היום לפוליטיקאים אמריקאים.
3. להשתמש במונופול על הכוח לצורך הגדלת האושר, באמצעות שמירה על הסדר הציבורי ומניעת אלימות. זה יתרון פוטנציאלי גדול ובלתי מוערך של החברות הריכוזיות על פני החברות הלא ריכוזיות (בחברות הלא ריכוזיות רבו מקרי האלימות). ....................................
4. הדרך האחרונה הפתוחה לפני הקלפטוקרטים המבקשים את תמיכת הציבור היא לבנות אידאולוגיה או דת המצדיקות קלפטוקרטיה. החבורות והשבטים היו תמיד בעלי אמונות על טבעיות, כמו הדתות הממוסדות המודרניות. אבל האמונות העל-טבעיות של החבורה והשבט לא שימשו להצדקת סמכות מרכזית, להצדקת עושר או להשכנת שלום בין בני אדם שאינם קשורים בקשרי משפחה. ...................

ישראל ואירגון המדינות המופתחות OECD

מדינה מפותחת?

לאחרונה רבו המשבחים והטוענים כי ישראל היא כבר מדינה מפותחת, הגדילו עשות אנשי ארגון המדינות המפותחות שפועלים לצירוף ישראל לארגון. הבעיה היא שהמעבר הזריז ממדינת עולם שלישי מתפתחת למדינת עולם ראשון מתבסס אצלם על נושא עיקרי אחד - תוצר לאומי.

האם תוצר לאומי באמת מייצג, האם אפשר להסמך עליו בכדי לקבוע רמת פיתוח של מדינה?

תוצר לאומי גולמי הוא ייצוג במונחי כסף של סך כל הסחורות השירותים והייצור, כלומר אם עולה מחיר הלחם עולה אתו גם ערך התוצר. דוגמא יותר טובה מלחם היא נפט, כשמחיר הנפט עלה מ-24$ לחבית ב-2002 ל-28$ ב-2003 צמח איתו התוצר הישראלי ב-0.6%, בכמה אחוזים עלה התוצר "הודות" לעליית המחיר עד 77$ היום? אני לא יודע לחשב, אבל יש להניח שהשפיע על הצמיחה יותר מאשר התוכנית הכלכלית של נתניהו.

אנחנו רואים אם כן שתוצר לאומי יכול לשמש מדד לתוצר לאומי בלבד, לעומתו ישנם מדדים אחרים שמלמדים על רמת הפיתוח של מדינה, והרי לכם סקירה של כמה מהם.

איכות סביבה – בתחום הזה נתחיל בגדול - 60% משטח המדינה הוא הנגב, הנגב מתחלק לשלושה חלקים 1 - שיטחי אימונים; 2 - מחצבה של מינרלים; 3 - פח אשפה של כל המדינה.

רמת המיחזור - אצלנו קטנה מאשר במדינה כמו ויטנאם. אשפה – אנחנו עדיין מטמינים ולא מפרידים. אוויר - את הבושם של מפרץ חיפה אפשר להריח מזכרון יעקב ועד עכו. קרקע מזוהמת - יש אצלנו ממעלה ואדי ראש פנה דרך רמת השרון ועד רמת חובב והמכתש הקטן.

תחבורה – רמת פיתוח תחבורה נמדדת ע"פ הזמן הנדרש להגיע ממקום למקום, בעולם המפותח פותרים את בעיית הצפיפות בכבישים ע"י תחבורה ציבורית, לנו יש קו רכבת אחד (נהריה באר-שבע) וקו תחתית אחד (הכרמלית).

חינוך – בימים הקרובים יפתח אירגון המורים בשביתה, אם היא תצליח ואם תצטרף אליהם הסתדרות המורים אולי נעלה כיתה סוף סוף. אם השביתה תיכשל ימשיך משרד האוצר לקבוע את מדיניות החינוך ואת התוצאה של המדיניות הזאת אנחנו חווים כבר כמה שנים טובות.

רווחה – כפי שראינו בדו"ח העוני האחרון, הטיפול היחיד שהממשלה נותנת לפערים הוא הרחבה שלהם. כאן כמו בנושא הפשיעה, משחקת לטובתנו העובדה שארה"ב לא מוכנה להכליל רווחה במדד הפיתוח.

מדד השחיתות – ע"פ מדד זה ישראל נמצאת במקום גבוה, יש לנו הרבה מהחומר הזה. שחיתות במגזר הממשלתי ושחיתות במגזר הפרטי (לכל משוחד יש משחד). אבל במדד הפיתוח שחיתות נרשמת לרעתנו, נכון שבארה"ב הקשר בין הון לשלטון חזק יותר אבל שם זאת שיטה חוקית, אצלנו לא.

יש תחומים בהם אנחנו שייכים לעולם המפותח.

בריאות – למרות מאמצי ממשלת ישראל ממשיכים אנשי הרפואה לשמור על רמת בריאות גבוהה של הציבור. בשנים האחרונות מחסלת הממשלה חלקים חשובים של הרפואה המונעת, סירסה את חוק הבריאות, פוגעת בשירותי בריאות הנפש ועדיין בתחום הזה אנחנו בעשירון העליון של המדינות.

היי טק – בתחומי התוכנה והחומרה אנחנו מצטיינים, גם אחוז העובדים בתחום גבוה מאוד.

מחקר ופיתוח – למרות שהתחום מוזנח ממלכתית יש לא מעט שממשיכים לחקור גם כאשר התקציבים שלהם הם ברמה של העולם השלישי. בתחום הפיתוח של מוצרים חדשים יש השקעה גדולה של המגזר הפרטי ומעט מאוד השקעה ממשלתית.

פשעים אלימים – אנחנו במקום לא רע כשלא מכלילים את השטחים, רק פי שתים מסקנדינביה ורק חמישית מארה"ב. הבעיה היא שבין קובעי מדד הפיתוח יש לא מעט אמריקאים וכך הם אינם מכלילים את הנתון הזה בחישובים.

אני לא יודע אם יקבלו אותנו למועדון המדינות המפותחות וגם לא בטוח שאני רוצה להתקבל, אבל את המצב כדאי לשפר ועכשיו.