הומניות

חוק הקופאיות

בחודש מאי נכנס לתוקפו חוק הקופאיות. החוק איננו עוסק בקופאיות בלבד הוא עוסק בכלל העובדים במשק הישראלי ובעיקר באלו שיכולים לבצע את עבודתם או חלקה בישיבה. לגבי אלו החוק קובע כי על המעסיק לספק כסא לכל עובד ולאפשר לו לעבוד בישיבה. במקרים בהם אין אפשרות לשבת בזמן העבודה החוק קובע כי יש לספק לעובדים כסאות כדי שיוכלו לנוח בהפסקות. העונש הקבוע בחוק הוא קנס עד 200,000 ₪ והעובד אינו צריך להוכיח שמניעת ישיבה גרמה לו נזק.

מצד אחד מדובר בהישג לעובדים (בישראל כ- 90% עובדים ורק כ- 8% הם מנהלים ועצמאיים), מצד שני עצוב מאוד שהיה צריך לחוקק חוק בכדי לשמור על כבוד אדם בסיסי.

בתהליך חיסול מדינת הרווחה בישראל והפניה לכיוון הקפיטליסטי, נשכחו כמה כללי התנהגות מובנים מאליהם ונעלם לחלוטין המוסר. איזה טיפש אחד מארצות הים החליט ללא בדיקה, כי עבודה בעמידה יותר יעילה. מכיוון ששיקולי מוסר אפסו מהארץ, החליטו יותר ויותר מעסיקים לוותר על כסאות לעובדים. התהליך תפס תנופה והיום אלפי מקומות עבודה מכריחים את עובדיהם לעמוד במשך כל יום העבודה. התופעה החמירה עד כדי כך שלא נותר אלה לערב את הכנסת וכך בא החוק לעולם.

תחת הסיסמה "חברה המכבדת את האדם, היא חברה טובה יותר" , יצאו פעילי הנוער העובד והלומד, החוג החברתי כלכלי, צעירי מפלגת העבודה, צעירי הליכוד, אגף המשימות בתנועה הקיבוצית, המרכז לפלורליזם יהודי, במעגלי צדק, מעגל תנועות הנוער, השומר הצעיר, אירו תל-אביב, המחנות העולים, ההסתדרות בנגב, האוניברסיטה העברית, ההסתדרות מרחב רחובות, בינה, לחלק דפי הסבר על החוק ברחבי הארץ. בראש-פנה ביקרה קבוצת מדריכים בוגרים של הנוער העובד, הביקור העלה כי יש חנויות שאינן מקיימות את החוק. במספר מקרים נרשמו גם התבטאויות מכוערות של מנהלים.

.

בתנ"ך ישנן התייחסויות לחיות המשק, הוא אומר באופן כללי כי יש להתייחס אליהן בכבוד. יש לאפשר להן ליהנות מפרי עמלן (לא תחסום שור בדישו) לתת להן לנוח בימי המנוחה ועוד.

בישראל 2007 יש מעסיקים שאינם נותנים אפילו את היחס המינימאלי הזה לעובדיהם.

אישית החלטתי להפסיק לקנות בכל חנות שאינה מאפשר לעובדיה לשבת, אומנם זה גרם לי להחליף חנות ולפעמים אפילו לצאת מראש-פנה אבל התמורה – לנהוג על פי הצדק, שווה יותר.

אני מציע לכם לעשות כך, יש כאן ובאזור הקרוב מעסיקים שיודעים לכבד אחרים ומגיע להם שנקנה אצלם.

לפניות/ תלונות על אי כיבוד החוק אפשר לשלוח פקס ל- 03-5125157 או בדואר אלקטרוני right2sit@gmail.com

נשארו לי כמה דפי הסבר על החוק ואשמח לחלק אותם לכל מי שרוצה.

עמית הרפז

נתונים כדאי לבדוק

מספרים פורחים

שנות האלפיים בשיח הציבורי מתאפיינות בשימת דגש על כלכלה, אפילו אחרי המלחמה של השנה שעברה היה הנושא הכלכלי בראש החדשות, וזאת מבלי להזכיר שגם בתקופת המלחמה כיכבו דיווחים מהבורסה ואפילו הרמטכ"ל מצא זמן לעסוק בה.

בשבועות האחרונים מפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתוני סיכום לשנת 2006, וזה נראה לי זמן טוב לסיכום ביניים והשוואות עם העבר.

השנים 2000 עד 2007 היו שנים מלאות שינויים, מחיר הנפט עלה במהירות מסחררת, העולם המערבי נכנס להאטה כלכלית, סכנות הטרור העולמי התגברו. בישראל עברנו אינטיפדה ומלחמה בלבנון.

התוצר הישראלי לנפש שהיה בשנת 2000 84 אלף ש"ח נפגע, התאושש, וב-2006 הסתכם בלמעלה מ – 88 אלף ש"ח.

רוב הפרשנים הכלכליים תומכים במדיניות שהביאה אותנו עד הלום. הם מציינים לטובה את הקטנת תקציב המדינה והמעורבות הממשלתית במשק, הם דורשים המשך הפרטה וקיצוצים בתקציב. הם מתגאים ביציבות המשק הישראלי ומהללים את ההשקעות שבאות ממקורות זרים ובעיקר מחברות בין לאומיות. הם מזהירים שיש להמשיך במדיניות הנוכחית אחרת יעזבו אותנו המשקיעים הזרים ומי יודע מה יקרה.

תקופה דומה לשנות האלפיים מצאתי בשנות השבעים 1970 עד 1977, גם השנים האלו התאפיינו בחוסר יציבות עולמי, באירופה ויפן קמו לא מעט קבוצות טרור מקומיות (הבריגדות האדומות-איטליה, באדר מיינהוף- גרמניה, אש"ף במזרח התיכון ועוד ועוד), מחיר הנפט עלה במהירות מסחררת, העולם נכנס להאטה כלכלית. בישראל עברנו את מלחמת ההתשה ומלחמת יום כיפור. הפרשנים הכלכליים של התקופה היו הרבה פחות אופטימיים מהפרשנים היום. הייתה דאגה גדולה מהיציבות הכלכלית של ישראל.

המשק הישראלי סבל, אבל הוכיח חוסן. התוצר לנפש צמח בין 1970 ל 1977 ב – 22%, הרבה יותר מצמיחת התוצר בשנות אלפיים (5.6% 2000-2007).

בניגוד לדעה המקובלת בקרב הפרשנים, מסתבר שהכלכלה הישנה ההיא של תכנון ומעורבות ממשלתית (והבירוקרטיה שאוהבים לשנוא), יעילה פי ארבע מהכלכלה הנוהגת היום.

מסתבר שבעבר הצלחנו להיטיב את מצבנו גם מבלי שהתפלשנו לרגלי האוליגרכיה העולמית ומבלי שחיכינו לפירורים משולחנם וציונים מחברות לדרוג אשראי.

בשנים ההן עדיין לא היה נהוג לומר "ראשית יש לדאוג לכלכלה פורחת ורק אחרי זה לדאוג לחלשים", אלה היו שנים של חקיקה חברתית מסיבית. הכלכלנים בתקופה ההיא טענו שצריך תעסוקה מלאה בכדי לשמור על חוסנה של החברה הישראלית. ישראל של הימים ההם לא הכירה אבטלה כרונית, כזאת שאנחנו סובלים ממנה היום.

אז אם באיזה יום שישי מול הטלויזיה, בין גרעין לפיסטוק, יגיד לכם מישהו: המדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל היא ורק היא מחזיקה אותנו צפים על פני מים סוערים, אמרו לו: נכון, עם מדיניות אחרת כבר מזמן היינו בחוף מבטחים.

וינוגרד כמחלה מדבקת

סיבוב פרסה

סיפור פנטסטי

במאי 2007 ועדת חקירה ממשלתית בדקה ופרסמה דו"ח ביניים על התנהלות הממשל הישראלי במלחמה שהייתה קיץ קודם (לבנון 2006).

בדו"ח ניתן היה לראות שורת כשלים אופיינית לישראל.

רוב הציבור קיבל את הדו"ח באדישות. 100 אלף איש שהתכנסו בכיכר ודרשו שהממשלה תתפטר התפזרו מבלי להשאיר רושם. העיתונות ניסתה להפיח בסיפור קצת רוח, אבל משלא נראה כל שינוי בנתוני המכירות נטשה אותו ועברה לנושאים אחרים.

שר אחד (שר הבריאות) החליט משום מה שעבודת הועדה ראויה לחיקוי (אולי בגלל גילו המופלג ושמיעתו הלקויה, נוצר אצלו רושם שהממשלה שבעת רצון מעבודת הועדה). השר החליט להקים ועדת חקירה בראשות שופט, שתבדוק את התנהלות משרדו בשנים שחלפו ותציע פתרונות. דו"ח מקדמי שקיבל פרסום שלושה חודשים מאוחר יותר גילה ממצאים מחרידים. הסתבר כי קיצוצי תקציב לאורך שנים הביאו את תשתית הבריאות הישראלית לרמה של עולם שלישי (מיעוט מיטות בבתי חולים, צפיפות, ומחסור כרוני בכוח אדם גרמו להתפרצויות קדם מגפתיות). הפגיעה בשירותי רפואה מונעת*, רפואה פרטית, הוצאה פרטית גדלה על בריאות, הגדילו את סך כל ההוצאה הלאומית על בריאות והקטינו את התמורה.

מחברי הדו"ח המליצו: לעצור את תהליכי ההפרטה והייקור של שירותי הבריאות, להגדיל את תקציב הבינוי פי שלושה בתוך שנה, להרחיב את חוק ביטוח הבריאות ולבטל ביטוחים "משלימים" שהוצעו ע"י קופות החולים. הפופולאריות של שר הבריאות הגיעה לשיאים (זכה אפילו באות השכן המצטיין שחולק ע"י האגודה לתרבות הדיור).

השר לאיכות הסביבה הצטרף מייד לעגלת החקירות, הסיכוי לכותרת וגעגועים לתפקידו הקודם (השר היה בעברו איש שב"כ - חובב חקירות - אדיש לסביבה). הועדה שמינה גילתה זיהומי מים אויר וקרקע ברמה לא מתקבלת על הדעת. היא הראתה כי המשרד לא השכיל לנצל אפילו את תקציבו הזעיר. הועדה המליצה: להקים מספר רשויות ממשלתיות: רשות ביוב ארצית, רשות ארצית לטיפול בכל סוגי הפסולת המוצקה, רשות חדשה לנושאי איכות האוויר, והקמה מחדש של נציבות המים. הועדה מסרה נתונים על פיהם המשך ההפרטה של הספקת המים תביא לייקור המים ב- 100% ואף יותר.

למקטרגים שטענו כי זאת טעות להגדיל את מצבת העובדים הממשלתית ולהעביר נושאים רבים מהמגזר הפרטי לציבורי. אמרה הועדה: "אין ספק שמבחינה כספית המגזר הפרטי יודע להרוויח יותר מהמגזר הציבורי אבל – איכות הסביבה בישראל היא שאלה של חיים (בדומה לרמת המוכנות הצבאית)." "הוועדה הזאת הוקמה בדיוק משום שהמגזר הפרטי לא הצליח לשמור על איכות הסביבה." "טיפול המגזר העסקי כשהוא נמדד במונחים של השקעה כספית מול תמורה בנושאי סביבה, הוא כשלון מוחלט."

השר לביטחון פנים התקשה להסתיר את קנאתו כשראה איך עמיתו לשעבר מהשב"כ גורף כותרות, הוא הקים ועדה לבדיקת תפקוד המשטרה והשב"ס.

תוצאות החקירה לא ירדו מכותרות העיתונים במשך שבועות, הסתבר כי צמצום הכוח המשטרתי לאורך השנים הביא לחוסר תפקוד מוחלט. אגף החקירות המשטרתי הפך לאגף ההודאות, פושע שלא מצא לנכון להתוודות על מעשיו הלך הביתה ללא עונש.

אין סוף תיקי חקירה שנפתחו, הכילו דף או שניים, תאור מקרה ואפס תוצאות חקירה.

הועדה המליצה להפריד ביטחון פנים ממשטרה ולהקים משרד חדש לביטחון פנים שיאויש ע"י מתנדבי שירות לאומי. היא קבעה כי יש לשלש את מספר השוטרים ולהתחיל בהקמת מערכת חקירות חדשה.

הועדה מצאה שמחסור בנוהל רישום עברות ברור ומחייב, הביא למחסור בנתוני פשיעה, והנתונים שנאספו אינם מייצגים, ואינם ניתנים לשימוש.

הועדה בדקה את הליכי ההפרטה של השב"ס, לנוכח העובדה כי מדובר במהלך יקר מאוד ובלתי מוסרי, המליצה לבטל את ההתקשרות עם הקבלן שזכה במכרז לבניית בית כלא פרטי (לב לבייב). פרשנים בתקשורת הציעו לאפשר ללבייב להשתמש בשלד המבנה לקניון.

הדו"חות הציבו מראה מול התנהלות הממשלה והציבור התעורר, נוצר מומנטום. הציבור הבין שיש סיכוי לשידוד מערכות. עכשיו כבר יצאו 400 אלף מפגינים לכיכר.

ראש הממשלה הבין כי אין ברירה והחליט גם הוא להקים ועדה שתחקור את תפקוד משרדו.

הועדה גילתה כי במשך הזמן הופרטו אין סוף שירותים, שנחשבים בסיסיים במדינה מודרנית, (לדוגמא: אפילו מערכת ההזעקה בזמן חרום הופרטה).

הועדה המליצה לחסל את תופעת "עובדי הקבלן" ולקבל אותם כעובדים מהמניין.

היא מצאה כי השירות הממשלתי הגיע לרמה שמסכנת את קיום המדינה. היא המליצה לגייס כוחות חדשים לשירות הממשלתי במטרה לספק לאזרחים שירותים ברמה מתאימה למאה ה-21. לצורך גיוס כוח אדם חדש ואיכותי הוחלט על הכפלת השכר בדרגות הנמוכות של השירות הממשלתי.

כיוון שראש הממשלה מילא באותה תקופה גם את מקום שר האוצר, חקרה הועדה גם את המשרד הזה. הועדה גילתה כי פקידי משרד האוצר קבעו לעצמם ולכל יתר המשרדים את סדר היום והמדיניות. הפקידים התעלמו לאורך שנים מהוראות הדרג הנבחר, הם אימצו שיטה של הצגת הצעות מקצועיות חד צדדיות והתעלמו מכל האלטרנטיבות.

הועדה הדגישה את העובדה כי המדיניות הזאת הביאה שליש מילדי המדינה אל מתחת קו העוני.

המלצות הועדה היו חריפות מאוד. בעת הצגת מסקנות הועדה לפני הציבור אמרה יו"ר הועדה, השופטת בדימוס פרוקצ'יה: במקרה של משרד זה אנחנו מוצאים כי אין ברירה אלה לפרק את המשרד עד היסוד. יש לפזר את עובדי המשרד במשרדים אחרים ולהקים אותו מחדש. אנחנו חושבים כי באיוש החדש יש לתת עדיפות לעובדים בעלי משפחות מגיל 40 ומעלה שרואים את עתידם בשירות הממשלתי. רק מיון קפדני ותיקון תקנת צינון של חמש שנים בעת מעבר למגזר הפרטי, יוכלו לחסל את תופעת "הכנת הקן" (כאשר כל מעייני הפקידות במשרד נתונים להעדפת בעלי הון בכדי שיוכלו בעתיד לעבוד אצלם). אני חושבת שהמצב היום הוא על סף "שוחד למפרע" והפרת אמונים. יש כאן תופעה ברורה של שלח לחמך, וצריך לשרש אותה מיד ובדיעבד.

תוך כחצי שנה מונו ועדות לבחינת תפקוד כל משרדי הממשלה. הועדות כמו הילד בבגדי המלך החדשים חשפו לאור השמש את שידע כל הציבור כל הזמן. כמו במקרה ועדת וינוגרד הם לא גילו דבר חדש, רק תפקוד מרושל והזנחה שהקיפו את כל מערכות המדינה.

הועדות הפכו כל כך פופולאריות שנשקלה אפשרות לייבא מחו"ל שופטים, שיעמדו בראשן (ההצעה ירדה מהפרק כשהסתבר ששופטים אירופים יקרים מאוד, והמבטא של שופטים הודים גורם לבלבול).

הלחץ הציבורי להגשמת המלצות הועדות נשא הפעם פרי. תקופת הבניה מחדש נמשכה כמעט שנתיים. בתקופה הזאת נבנתה כל המערכת הממשלתית מחדש.

זה היה נס ישראלי, במקום להחליף ראשי חדלי אישים באחרים מאותו הסוג, הוחלט פשוט לתקן והפעם זה הצליח.

*משרד הבריאות החליט להפריט את האחריות לבריאות ילדי ביה"ס. בראש פנה זה קרה באמצע אפריל וכך קרה שחצי מכתה ב' חוסנה נגד טטנוס וחצי לא, ממש כמו בחלם.

חיים בזבל

משרדי ראש הממשלה והאוצר יוצאים בתוכנית להקטנת העוני בשתי דרכים:

1. שינוי מדדי העוני כלומר אם הנתונים קשים (רבע מהאוכלוסיה נמצא מתחת לקו העוני) ולא מחמיאים לממשלה, נשנה את דרך המדידה של העוני והנתונים ישתפרו. ד"ר עמי וטורי מציע לאמץ את השיטה השבדית - http://www.haokets.org/mail-message.asp?ArticleID=2141 בשיטה הזאת מחליטים מהו סל המצרכים ושרותים המינימלי הדרוש לאדם לחיות בכבוד ומשלימים את ההכנסה כך שאכן יוכל לחיות כך. מובן שהמינימום נמדד גם על פי השכר הממוצע במשק ופרמטרים נוספים כמו דיור חופש תנועה ועוד. שעור העוני בשבדיה עומד על כ- 8%.

2. מס הכנסה שלילי – כלומר מי שאינו מרוויח מספיק בעבודה יקבל תוספת מהמדינה במקום מהמעסיק שלו. צריך לזכור כי בעשר השנים האחרונות הורידה המדינה את המיסים על חברות ומעסיקים אחרים בעשרות אחוזים. עכשיו תסבסד עבורם את עלות הפועלים. עד ימי נתניהו העגומים, נהגה שיטה של השלמת הכנסה וקצבאות נוספות. השיטה הזאת הוכיחה את עצמה, מספר העניים היה נמוך בהרבה. פקידי האוצר ותומכי דת הכלכלה הנאו-ליברלית טענו כי השיטה הזאת "מייצרת" עניים, היא אינה דוחפת אותם לעבודה. הסתבר כי בשיטה הקיימת היום גם אלו שעובדים נמצאים מתחת לקו העוני. מעבר לכל התאוריות, אין עבודה גם אם מחפשים אותה, כי המדינה איננה משקיעה בפיתוח המשק. כאשר מישהו משמיע טענה ובעיקר אם המישהו קובע מדיניות של מדינה, ראוי שיבדוק את הנתונים. העניים בישראל אינם עצלנים. למעלה משליש מספר העניים הם פנסיונרים (אז בלחץ מפלגת הגמלאים זרקו להם עצם גרומה בדמות כמה עשרות שקלים). היתר הם עולים שמתקשים להתאקלם, דתיים בעלי משפחות גדולות ומשכורות נמוכות, ערבים שרוב מרכזי התעסוקה שלהם הוצאו בשנים האחרונות מזרחה לירדן או סין. לעומתנו בשבדיה עדיין מאמינים בשיטת הקצבאות והמעורבות הממשלתית (כפי שהיה אצלנו לפני הכיבוש הקפיטליסטי). להם יש תמורה, שעור העובדים בשבדיה גדול (יחסית לאוכלוסיה) ב-50% משעור העובדים בישראל.

המצב הקיים כאן הוא תוצאה של מדיניות כלכלית, לא כוח עליון. אם רוצים שמספר העניים ירד צריך לשנות כיוון כלכלי או להפסיק לקרוא דו"חות.

לא שווים

מתוך סיפורים מלוח השנה, מאת ברטולט ברכט*

פועל נשאל בבית הדין אם ברצונו להישבע שבועה אזרחית או דתית. "הנני מחוסר עבודה", השיב האיש. ," "לא היה זה רק פיזור דעת" אמר מר קוינר. "בתשובתו זו הבהיר האיש שהוא נמצא במצב כזה, שבו שאלות ממין זה, ואולי אף ההליך המשפטי כולו, הינם חסרי כל משמעות."

האבטלה במשק הישראלי נמשכת כבר הרבה שנים וערך העובדים כבני אדם מושפע מכך. מעסיק יכול בקלות רבה למצוא עובדים בכל תחום וכשגמר להשתמש בהם לזרוק אותם לרחוב. עובדים יש הרבה ובזול כאילו כולם תוצרת סין. בלי קשר למקצוע, השכלה ואיכות העבודה, אין תחום חסין. פעם זילזלו כאן רק בעובדי כפיים היום מזלזלים בכל העובדים. רופאים, עורכי דין, מהנדסים, מבחינת שוק העבודה הישראלי הם רק כלי. דבר זמין כזה- לוקחים מהמדף, לא נקשרים רגשית ויאללה הביתה לא צריך אותכם יותר. במעגל המעסיקים שולטת חשיבה מוכוונת רווח בלבד, אצלם הומניות היא תכונה לא נדרשת.

כשבבנק הפועלים החליטו לפטר 900 עובדים קמה מהומה, עברו כמה ימים והנושא נשכח. הבנק לא פיטר עובדים משום שהיה בהפסד או לצורך חיסכון בהוצאות, הוא פיטר אותם בכדי שבמאזן (לא במציאות רק בניירת) ירשם רווח גבוה וזה יאפשר לאריסון ודנקנר למשוך הרבה דיווידנד. ברשימת השיקולים של בעלי השליטה בבנק לא היה מקום לאנשים שמאחורי המספרים. העובדה שמאות משפחות נותרו ללא פרנסה לא מעניינת, כי בני אדם לא חשובים ולא שווים.

במערכת הבריאות הממשלתית והציבורית (קופות החולים), אין כנראה אמהות פולניות. במערכות האלו מתייחסים לרופאים כפי שהתיחסו ברשות שדות התעופה לסבלים בבן-גוריון. אלפי עובדי רשויות מקומיות לא ראו שכר מזה חודשים רבים, רוה"מ האדם שאמור היה לשאת באחריות לפרנסתם וכבודם אמר שהם לא עובדי מדינה כי אם עובדי ציבור. רוצה לומר- אני? זאת לא האחריות שלי. איך לא הבנו? איך חשבנו תמיד שזה חלק בלתי נפרד מניהול מדינה. זה כבר לא זלזול בבני אדם, זו התעלמות מוחלטת מהם, מרגשותיהם ומצרכיהם.

חוקים נועדו כידוע לעשות סדר, מחוקקים אותם רק כשעולה צורך. חוק "כבוד האדם וחירותו" שחוקק לפני מספר שנים מעיד על המציאות הישראלית - אין כבוד ואין חירות. מדינת ישראל הפסיקה לכבד את אזרחיה ללא הבדל מין, מוצא, וגיל.

היחס שמקבלים ניצולי שואה בישראל הוא אחד משיאי התופעה. בשנות החמישים כשהאנשים האלו היו במלא כוחם, נטלה המדינה את כספי הפיצויים מגרמניה והקימה איתם תשתית למדינה מודרנית. היום המדינה מחלקת לאוליגרכיה הישראלית את מפעלי התשתית ההם (כמו צים) ומזניחה אלפי ניצולים, מניחה להם לגווע בחוסר כל.

בכל תאונת דרכים ממהרת המשטרה להאשים את הגורם האנושי, נכון זה באמת הגורם האנושי, זה שמנהל את המדינה - מתקצב, ומתכנן את הכבישים. הגורם האנושי שממשיך להרוס הרים ועמקים ולשתול בהם כבישים פקוקים, גרועים, ומסוכנים במקום להשקיע ברכבות. הגורם האנושי שאין לו כבוד לאדם ואין לו כבוד לסביבה.

"אצלנו חיי אדם הם ערך עליון", האמת? הם לא!

השערוריה התורנית היא חיידק קלבסיאלה עמיד לאנטיביוטיקה. חיידקים עמידים הם תופעה שהחלה עם השימוש באנטיביוטיקה. התופעה החריפה כאשר פיתוח תרופות חדשות עבר לידים פרטיות. בשביל חברות תרופות פרטיות ערך חיי אדם נמדד באחוזי רווח. החברות האלו רוצות להרוויח והרבה, בריאות הציבור לא נמצאת באג'נדה שלהן.

להתפרצות האחרונה תרמה גם המדינה. ישראל איננה משקיעה כסף בבתי חולים. מספר המיטות בבתי חולים יחסית לגודל האוכלוסיה הוא הנמוך ביותר בעולם המפותח.

בבתי חולים אין אפשרות לבצע בידוד כי פשוט אין מקום, אין מקום אפילו לסתם אישפוז.

הצפיפות היחידה שעולה על הצפיפות בבתי חולים היא צפיפות התלמידים. עם הספר? אם נמדוד את זה על פי ההשקעה לתלמיד זה לא ספר, זה פלייר. וגם את הפלייר המסכן הזה מדפיסים בצד השני של עלון פירסומי.

וכלפון היה אומר פעם היו שווים ושווים יותר היום כולם שווים לתחת.

עמית הרפז

*תודה למיכה אשחר על הציטוט.

אהבת הארץ

אני לא עובד בנק, גם אין לי דוד עשיר, אני סתם באלפיון העליון, לא בגלל משכורת וגם לא בגלל הקזינו אופס סליחה הבורסה. אני באלפיון העליון כי בבוקר, אני עולה על האופנוע ונוסע לעבודה בכביש שנסלל לפני 50 שנים. עובר בין אקליפטוסים ענקיים, מטעים ושדות פלחה. משכיב בסיבובים שמקיפים הרים ויורדים לנחלים. מטרטר על לוחות העץ של גשר מעל הירדן. מעלי עוברות להקות של ציפורים נודדות, עוף דורס נוסק לי מעל הקסדה כמעט נוגע.

עכשיו בסתיו פלגים נוזלים לאורך הכביש, לפעמים נוגסים בשוליים או גואים וממלאים את הכביש בחצץ. בנסיעה ממוצעת אני נפגש במכוניות בודדות, לפעמים טרקטור. כל כניסה משביל עפר צדדי היד נשלחת לברקס. בכבישים כאלו אנשים שוכחים לפעמים שישנם עוד כלי רכב והם עלולים להפתיע מהצד. הכביש כולו מתנהג כמו שמורת טבע ללא פקחים, פעם פעמים בשנה עוברת ניידת משטרה, מודעת לעצמה מרגישה חריגה. את השלווה הזאת, את עונות השנה שתופסות את במת השוליים, מפריעים רק החגים. פתאום עשרות מכוניות ואוטובוסים. חונים על הכביש, אם אפשר מאחורי סיבוב עיוור. הם בחופש.

ילדים, מטיילים, עומדים על הכביש מחליפים חוויות. זוהי העת להאט - הם באו לכאן לטייל לא להדרס. כל כניסה לנחל כל שדה פרחים מוצפים אנשים. בני אדם צריכים את הטבע הזה, יותר זול מפרוזק יותר משכֶּר מבירה.

בכדור-רגל אומרים לכל שבת יש מוצאי שבת, כך נגמרים החגים ושוב חוזרת המהירות וההשכבות ושוב השלווה. רק תלי האשפה בכל אתר, רק פיסות ניילון ברוח, מעידות - כן היה חג ונגמר.

איך מורחים אותנו
ומה אפשר לעשות בנדון

לא מזמן התפרסם מחקר מדעי שמראה כי קרמים למינהם אינם משפיעים על הזדקנות העור. אפשר לקנות קרם ב- 5 ש"ח או ב- 500 ולהמשיך לפתח קמטים מרשימים.
אם יערכו מחקר על אבקות כביסה ויכולת הניקוי שלהן, יגלו בודאי שההבדלים בינהן מתמצים בריח וצבע, לא יותר מזה.
שוק התמרוקים ושוק חומרי הניקיון מגלגל מיליארדים, רובנו קונים את החומרים האלו לא על פי הביצועים שלהם אלא על פי התדמית.

מפלגת העבודה סובלת מאותה תופעה, קנו אותה (הצביעו עבורה) בגלל התדמית החברתית. כשמסתכלים על תפקוד המפלגה מאז הבחירות קשה להבדיל בינה לאחרים. קיצוצי תקציב 2006 ו-2007, התקציב עצמו, חוק ההסדרים, בכל המקרים הצביעה המפלגה בעד מדיניות קפיטליסטית - מפרקת - חברה. לא מעט מצביעים נוטשים היום את המפלגה באכזבה. בבחירות הבאות יצביעו בודאי עבור מפלגה אחרת בעלת תדמית שמתאימה להם, בדיוק כמו להחליף קרם אחד בקרם אחר בתקווה לעצור את מעשי הזמן.

אני לא התאכזבתי וזה לא שלא היו לי תקוות, להיפך היו לי הרבה תקוות.
בבחירות האחרונות קיוויתי שסדר היום הציבורי חברתי ישפיע על הכנסת והממשלה.
קיוויתי שמפלגת העבודה תציב אולטימטום לאוֹלמַרט: או משרד האוצר או שאנחנו בחוץ. או תקציב רחב לנושאים חברתיים או אנחנו בחוץ. או מכה קצרה לחיזבאללה והסדר מדיני או ...
הדברים האלו לא קרו, מסתבר שטעיתי, מפלגת העבודה היא לא חברתית.
אולי עדיף לנסח את זה אחרת, מפלגת העבודה עדיין לא חברתית.

אני חושב שלפעול במפלגת העבודה זה כמו טיפוס על הר - אתה מסתכל למעלה ורואה פיסגה, עד שאתה מטפס אליה אתה מגלה פיסגה שלא ראית וכך עוד פעם ועוד פעם עד שסוף סוף אתה מגיע. ואז? אתה חסר נשימה, עם חיוך של הגשמה. כך גם מפלגת העבודה, אתה דוחף אותה לכיוון החברה וחושב שהגעת ועוד פעם דוחף ו ... אין לי מושג, לא יודע, אבל נגיע.
לכן אני בפנים, מנסה לגייס חברים חדשים למיפקד המפלגה (יש זמן עד ה –31/01/2007).
כותב מכתבים הולך לכנסים מנסה לשנות.
כשהחוג החברתי במפלגה יהיה מספיק גדול, ההשפעה שלו תורגש ולמדינת ישראל תהיה סוף סוף מפלגה סוציאל-דמוקרטית.
כי זה ההבדל בין מפלגת העבודה לקרם פנים, במפלגת העבודה יש לבוחרים יכולת לשנות את הפורמולה.