יום שני, 16 ביולי 2007

נתונים כדאי לבדוק

מספרים פורחים
שנות האלפיים בשיח הציבורי מתאפיינות בשימת דגש על כלכלה, אפילו אחרי המלחמה של השנה שעברה היה הנושא הכלכלי בראש החדשות, וזאת מבלי להזכיר שגם בתקופת המלחמה כיכבו דיווחים מהבורסה ואפילו הרמטכ"ל מצא זמן לעסוק בה.
בשבועות האחרונים מפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתוני סיכום לשנת 2006, וזה נראה לי זמן טוב לסיכום ביניים והשוואות עם העבר.
השנים 2000 עד 2007 היו שנים מלאות שינויים, מחיר הנפט עלה במהירות מסחררת, העולם המערבי נכנס להאטה כלכלית, סכנות הטרור העולמי התגברו. בישראל עברנו אינטיפדה ומלחמה בלבנון.
התוצר הישראלי לנפש שהיה בשנת 2000 84 אלף ש"ח נפגע, התאושש, וב-2006 הסתכם בלמעלה מ – 88 אלף ש"ח.
רוב הפרשנים הכלכליים תומכים במדיניות שהביאה אותנו עד הלום. הם מציינים לטובה את הקטנת תקציב המדינה והמעורבות הממשלתית במשק, הם דורשים המשך הפרטה וקיצוצים בתקציב. הם מתגאים ביציבות המשק הישראלי ומהללים את ההשקעות שבאות ממקורות זרים ובעיקר מחברות בין לאומיות. הם מזהירים שיש להמשיך במדיניות הנוכחית אחרת יעזבו אותנו המשקיעים הזרים ומי יודע מה יקרה.
תקופה דומה לשנות האלפיים מצאתי בשנות השבעים 1970 עד 1977, גם השנים האלו התאפיינו בחוסר יציבות עולמי, באירופה ויפן קמו לא מעט קבוצות טרור מקומיות (הבריגדות האדומות-איטליה, באדר מיינהוף- גרמניה, אש"ף במזרח התיכון ועוד ועוד), מחיר הנפט עלה במהירות מסחררת, העולם נכנס להאטה כלכלית. בישראל עברנו את מלחמת ההתשה ומלחמת יום כיפור. הפרשנים הכלכליים של התקופה היו הרבה פחות אופטימיים מהפרשנים היום. הייתה דאגה גדולה מהיציבות הכלכלית של ישראל.
המשק הישראלי סבל, אבל הוכיח חוסן. התוצר לנפש צמח בין 1970 ל 1977 ב – 22%, הרבה יותר מצמיחת התוצר בשנות אלפיים (5.6% 2000-2007).
בניגוד לדעה המקובלת בקרב הפרשנים, מסתבר שהכלכלה הישנה ההיא של תכנון ומעורבות ממשלתית (והבירוקרטיה שאוהבים לשנוא), יעילה פי ארבע מהכלכלה הנוהגת היום.
מסתבר שבעבר הצלחנו להיטיב את מצבנו גם מבלי שהתפלשנו לרגלי האוליגרכיה העולמית ומבלי שחיכינו לפירורים משולחנם וציונים מחברות לדרוג אשראי.
בשנים ההן עדיין לא היה נהוג לומר "ראשית יש לדאוג לכלכלה פורחת ורק אחרי זה לדאוג לחלשים", אלה היו שנים של חקיקה חברתית מסיבית. הכלכלנים בתקופה ההיא טענו שצריך תעסוקה מלאה בכדי לשמור על חוסנה של החברה הישראלית. ישראל של הימים ההם לא הכירה אבטלה כרונית, כזאת שאנחנו סובלים ממנה היום.
אז אם באיזה יום שישי מול הטלויזיה, בין גרעין לפיסטוק, יגיד לכם מישהו: המדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל היא ורק היא מחזיקה אותנו צפים על פני מים סוערים, אמרו לו: נכון, עם מדיניות אחרת כבר מזמן היינו בחוף מבטחים.

אין תגובות: