יום שני, 11 באפריל 2011


על החרות ועל הכוח


בשבוע הראשון של אפריל הסתיימה שביתת העובדים הסוציאליים, זה היה סוף עגום. נכון שלשביתה הזאת היו כמה הישגים אבל המטרות הכי חשובות המטרות הכי צודקות נשארו רחוק מהישג יד.
א. הפסקת ההפרטה של שרותי הרווחה נדחתה לעתיד רחוק.
ב. השוואת התנאים בין עובדי המדינה לעובדי קבלן/עמותות גם היא נשארה בלתי מושגת.
העובדים הסוציאליים יצאו לשביתה משום שהם נמצאים בחזית האמיתית של ישראל. תפקידם לטפל במקום בו ישנם יותר נפגעים מאשר בתאונות דרכים, יותר נפגעים מאשר בשדה הקרב, יותר נפגעים מאשר בבתי חולים. המקום בו מדינת ישראל פוגעת בתושביה, המקום בו המדינה דורסת את החלשים. הם מטפלים בחיילים ששבו מהמלחמה פגועי הלם, באזרחים שמציאות חייהם נשברה על ידי טיל, בנק או קרן פנסיה. הם מתקנים במקום בו הרשויות האחרות קלקלו, מטפלים במי שאינם יכולים לדרוש את זכויותיהם הדמוקרטיות, אזרחיות, חברתיות, במי שאינם יודעים לעשות את זה.
כמו הרופאים שהחלו עכשיו במאבק גם העובדים הסוציאליים לא נאבקו רק בשביל עצמם ובשביל המשכורת שלהם, הם נאבקו גם על דמותה של החברה הישראלית.
הם ביקשו להפסיק את ההפרטה וההתנערות של המדינה מהאחריות שלה כלפי האזרחים.
הם ביקשו להוסיף כוח אדם משום שממשלת ישראל זורקת כל כך הרבה אנשים החוצה ממעגל החיים הסבירים. אנשים ומשפחות שרק מערכת הרווחה המיובשת מנסה להחזיק בחיים.
אבל המדינה לא מרשה להם לתקן את המערכת מרשה להם רק להיאבק על שכר.
ממשלת ישראל נכשלה בהבנת הנשמע כמו המלך אחאב בסיפור כרם נבות (מלאכים א' כ"א י"ט), היא מביאה בני אדם אל פי פחת ונוטשת גם את מי שמטפל בם.
בשבוע הזה בארצות הצפון מתחיל האביב, ואצלנו פרסמו את שכר הבכירים בחברות הציבוריות.
מסתבר שהטענה של האוצר "אין כסף" נכונה רק לעו"סים, כשיש כוח יש המון כסף.
קחו למשל את אלי יונס, פעם פקיד בכיר במשרד האוצר ועכשיו מנכ"ל בנק. השכר החודשי שלו מליון מאה תשעים ושנים אלף ₪ או בספרות 1,192,000 ₪ (תנסו לשנן, זה לא זכייה חד פעמית בפיס זה נכנס כל חודש לחשבון).
הבנק שמשלם לו את המשכורת הזאת מזרחי טפחות איננו בנק פרטי כפי שחלק מכם עלול לחשוב, הוא נסחר בבורסה וכספי הפנסיה של כולנו מושקעים בו.
במקום שהפנסיה שלנו תרוויח מרוויחים המנהלים ובעלי השליטה. רווחי הבנק בשנה שעברה לאחר שניקו את המשכורת "ההוגנת" (42,5 מליון ₪) של יונס ורעיו היו 804 מליון ₪.
מסתבר שאם רוצים להרוויח צריך למצוא מנהל חזק, חופשי ממורא הממשלה ומוסדות הפיקוח, כזה שלא ייתן לפקח על השכר שלו ועל הרווח של בעלי השליטה. 
עשיתי תרגיל מעניין חיברתי את שכר שמונת הבכירים של הבנק וחילקתי אותו (תיאורטית) לעובדים הסוציאליים זה יוצא 237 ₪ לחודש, כמעט כמו התוספת שהם קיבלו אחרי השביתה.
תגידו מנהל בנק שווה יותר כסף מעובד סוציאלי, כמה יותר? פי 2? פי 4? איך הגיעו לפי 170?
אילן לוין הממונה על השכר במשרד האוצר ייצא בעתיד  לשוק הפרטי "לעשות לביתו",  נראה לכם שהוא ילך להיות עובד סוציאלי? מה למה שייתקן את שקלקל?
עדיף ללכת על ניהול בנק זה יכול להיות ג'וב נחמד, וגם המשכורת לא רעה, אין כאן שאלה של מי שווה יותר יש כאן מצב של מי שחזק ויכול לקחת.
כשהמדינה הייתה עדיין אחראית על תושביה היו כספי הפנסיה מובטחים באגרות מדינה. אבל ב 2003 הגיע שר אוצר בשם נתניהו ומנכ"ל אוצר בשם יוסי בכר והם החליטו על "רפורמה" -  להזרים את כספי הפנסיה לקזינו בורסה, מי הרוויח? בשנת 2010 היה שכרו השנתי של בכר 10,700,000 ₪!

בנק ישראל החליט לבדוק אם יש קשר בין השכר של מנהל בחברה ציבורית לבין רווחי החברה, הוא גילה שאין. אני שמח שהם הוציאו קצת כסף על מחקר ופרנסו כמה סטודנטים אבל אם היו בודקים בעולם היו מגלים שככה זה, השכר תלוי בכוח לא בכישרון.
אז שיהיה לנו חג חרות נהדר וכוח לתקן את המדינה שלנו, חג שמח.

יום שבת, 26 במרץ 2011


מי יבנה יבנה בית *

אין הסכמה כללית שישראל היא מדינה מפותחת, אבל בטוח שהיא אחת מקבוצת מדינות  ה-  OECD ובקבוצה הזאת ישראל נחשבת בעלת שיעור ריבוי טבעי גבוה.
כמו שניתן לראות בתרשים 1, ההורים של הילדים שנולדים כאן מתקשים בשלוש השנים האחרונות למצוא בית. האינפלציה במחירי הבתים (אינפלציה = יכולת קניה יורדת של הכסף) מגיעה לשיאים והזכות הבסיסית למגורים נפגעת.

  תרשים 1: מתוך פרסום של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה 2010

המצב הזה מדאיג מאוד ואף מחמיר עם הודעתו של ראש הממשלה כי הוא יטפל בנושא בעזרת הקמת ועדות מיוחדות "סופר טנקר לבירוקרטיה" , לצערנו יש לנו ניסיון עם הפתרונות של נתניהו.

כשבאים לפתור בעיה צריך  לבדוק מה גרם להיווצרותה. כפי שאנחנו רואים בתרשים 2. היצע הדירות משתנה לאורך השנים והקשר למחיר בתרשים 1 קלוש. אם המחיר איננו בעיה של מחסור בדירות יש להניח שמחירן עולה ויורד מסיבות אחרות.



תרשים 2. היצע דירות שנסתיימה בנייתן והגידול במספר משקי הבית מתוך פרסום של הלמ"ס ינואר 2010

סביר להניח שיוצרי האינפלציה בדיור מרוויחים ממנה, לכן נתחיל בבדיקה מי הם.

ראשית חברות הבניה, הרווח שלהן הוא אחוז ממחיר המכירה ולכן כשהמחירים עולים הן מרוויחות יותר, מצד שני ישנו סיכון שהדירות לא ימכרו והחברות יצטרכו לשלם על המימון הבנקאי אחוז גדול יותר ממה שתכננו.

שנית הבנקים, הם מרוויחים כי חברות הבניה משלמות להם ריבית עבור המימון ומשום שערך הנכסים של הבנק עולה. כאשר בנק מלווה כסף לחברת בניה הוא משעבד את הנכס/בית לטובתו, אם ערך הנכס עלה הבנק יכול להראות יותר רווח במאזן השנתי. כאשר ערך הנכסים של הבנק עולה הוא יכול גם להלוות יותר כסף ולקבל עליו ריבית (הון הוא אמצעי הייצור של הבנק), אם הכסף/אשראי משמש לקניית בתים הבנק מרוויח גם מצד הקונה וגם מצד המוכר.

שלישית מהמרי הבורסה/מטבעות/קומודיטיס, מדובר בקבוצה הכי עשירה בשוק שמעבירה את ההימורים שלה מנושא לנושא. עם נפילת הבורסות בעולם היא מעבירה את ההימורים לתחומים אחרים כנראה שבשלושת השנים האחרונות לנדל"ן.

רביעית בעלי הקרקע המיועדת לבניה, במקרה שלנו מרבית הקרקע נמצאת בידי מדינת ישראל שהחליטה לפני כ- 15 שנים למכור אותה בשיטה שתבטיח מחיר מקסימאלי (בניגוד להבטחות הממשלה).

חמישית בישראל יש אנשים שתומכים בפיתוח ההתיישבות היהודית בשטחים הכבושים, כאשר מחירי הדיור בישראל הופכים בלתי אפשריים והם נתונים כאילו לגחמת השוק החופשי, קל וזול ללכת לגור בשטחים. בשטחים הבניה נמצאת בשליטה מוחלטת של המדינה והיא קובעת את המחיר, ברור שכאשר האינטרס הוא מלחמה דמוגרפית מול הערבים המחירים יורדים.

איך ניתן לפתור את בעיית הדיור בישראל? לא סתם הצמדתי לטור הזה את שירו של לוין קיפניס, שיר מהימים בהם הישראלים לא חיכו למשיח שיפתור להם בעיות.
מדינת ישראל צריכה לבנות דיור לכל, דיור בר השגה לבעלי יכולת ודיור ציבורי להשכרה למי שאין לו. כפי שקבע ז'בוטינסקי: על מדינה לספק חמישה מ"מ "מזון, מעון, מלבוש, מורה, מרפא."
בכל העולם שאנחנו שואפים להידמות אליו מניו-יורק ועד קופנהגן, בכל מדינות ה- OECD עושים בדיוק כך אז יאללה לעבודה.


*מי יבנה בית
מילים: לוין קיפניס
לחן: נחום נרדי


מי יבנה יבנה בית בתל אביב?
מי יבנה יבנה בית בתל אביב?
אנחנו החלוצים
נבנה את תל אביב
הבו חומר ולבנים
ובנה את תל אביב

מי יזרע יזרע שדה בתל חי?
מי יזרע יזרע שדה בתל חי?
אנחנו החלוצים
נזרע את תל חי
הבו לנו זרעונים
ונזרע את תל חי.

מי ישתול ישתול פרדס ברחובות?
מי ישתול ישתול פרדס ברחובות?
אנחנו החלוצים
נשתול ברחובות
הבו לנו שתילים
ונשתול את רחובות.

יום רביעי, 16 במרץ 2011

מסימני הזמן - מסתכלים על הבנות של החברות

ההבדל בין רופאי אליל לכלכלנים ניאו ליברלים רופאי אליל לא מזיקים ולא מקצרים חיים

Teapot combines two wonderful things tea and פוֹט

חופשי גם לטבוע  
פורסם לראשונה באתר "במחשבה שניה"


ניאו-ליברליזם היא מצד אחד תיאוריה פוליטית חברתית שחותרת חזרה אל הנוסטלגיה הבראשיתית של המודרניזם. געגועים למאבק של תושבי הקולוניה הבריטית בצפון אמריקה והמהפכנים הצרפתים שבאו בעקבותיהם, לשחרור משלטון רודני.
ומצד שני זאת מעין חזרה אל הטבע הפרה מודרני, אל האנטי רציונאליות, אל הזמנים בהם הסברים מיתיים על אלים סיפקו תשובה לכל שאלה, הימים שהאדם לא שלט בגורלו.
הניאו-ליברליזם בגרסה הישראלית, מכיל גם כמות לא מבוטלת של התחמקות מאחריות וכיסוי עכוז טקסי.


הליברליזם הקדום שאף לשוויון מעמדי יחסי, ההמונים רצו חלק חומרי מהעולם הזה, רובם האמין גם בהבטחות העולם הבא אבל לא הסכים לדחות סיפוקים.
תהליך זה במאה ה- 18של חלוקת הון/רכוש הוליד את הכלכלה ההמונית היא הכלכלה המודרנית.
ההמונים משקיבלו חלק הצטרפו לגוף הצרכני, הם יצרו תנועה של מוצרים והון שהם תמצית הכלכלה. אם בתקופה הקודמת אדם מכר מעט יבול בסוף העונה וקנה את כל הדרוש לו בכסף שקיבל, בכלכלה המודרנית התהליך הזה חזר על עצמו מספר פעמים בשנה וכך הגדיל את שווי השוק עשרות מונים.
התנועה אל עבר הליברליזם יצרה תנועה נגדית וכפי שקורה בפיסיקה בסיסית, נוצר שיווי משקל דינאמי כאשר פעם הליברליזם למעלה ופעם הפיאודליזם למעלה.
הוגי הדעות של הזמן ההוא ראו את היווצרות הכלכלה ובניסיון למצוא הסבר לתופעה פותחה התיאוריה הכלכלית הליברלית – קלאסית.

פאוזה מתודית: מין האדם לא נולד בוול סטריט, הוא נולד בשקע האפריקני סורי ובסוואנה שמשתרעת לאורכו. כאן חי האדם ומוחו התעצב, כאן למד הזכר לצוד והנקבה לספק את כל הצרכים הגשמיים של הבית. כאן שרדה מי שרגליה על קרקע המציאות, כאן שרד מי שידע לספר סיפורים מעניינים על יד המדורה.
במציאות ההיא שרד גם מי שהסיק מסקנות גורפות על סמך עדויות קלושות, רק הוא שראה בכל חתיכת מקל נחש, רק מי שדמיין בכל פונפון, זנב אריה, נשאר בחיים.

כשאנחנו מנתחים את התפתחות החשיבה האנושית ובתוכה את המודלים הכלכליים עלינו לזכור כי אנשי מדעי החברה שחיפשו מודל מייצג לכלכלה הזאת שצמחה לפני עיניהם היו זכרים-ציידים לשעבר. הפילוסוף כלכלן אדם סמית בחר במודל מסורתי וכשנתקל במקרים המסובכים בחר בכוח עליון כסיבה. מובן שלא יכול היה לקרוא לזה אלוהים כאבותיו לכן בחר ב - laissez-faire ("יד נעלמה") או בתרגום טוב יותר "הניחו (לטבע) לעשות".
בן תקופתו תומס מלטוס הסתכל על חברת האדם בהקשר אקולוגי, הוא אמר שמספר בני האדם גדל עם הספקת המזון, כאשר כמות המזון אינה מספיקה בני האדם מתים, עם מותם עולה כמות המזון וכך הלאה...

שניהם טעו, האדם החופשי - המודרני מצא פתרונות טכניים לכל הבעיות שחזו, הוא פיתח טכנולוגיות שהגדילו את יעילות עבודתו בטור גיאומטרי. בארה"ב חלוצת המהפכה הטכנולוגית מספר העובדים בחקלאות/ייצור מזון ירד מכמעט 100% עם הקמתה, ל- 70% עם חגיגות 100 שנות עצמאות, ועד 2% בלבד עם חלוף מאה נוספת.
אבל לא הייתה כאן התפתחות ליניארית, המאבק בין ההשקפות הפיאודלית/אוליגרכית  והליברלית ידע עליות ומורדות, וארה"ב המשיכה להיות נותנת הטון בשינויים האלו.
שיאים כלכליים פיאודליים הסתיימו בדרך כלל במשברים שנמשכו תקופות קצרות, עד המשבר הגדול בשנת 1929 משבר שהסתיים במלחמה הכי קשה בהיסטוריה WWII.
עם תום המלחמה הובילה ארה"ב הסכמים בין לאומיים שהבטיחו חתירה לשוויון פנימי (בתוך מדינות) ובין לאומי במטרה למנוע משברים ומלחמות עתידיות. ההסכמים האלו עמדו מול התקפות פיאודליות במשך 27 שנים. הם בוטלו לבסוף בידי ארה"ב בינואר 1973, הפעם המשבר הגיע מהר, עם תום השנה ההיא היה העולם שקוע עד צוואר באינפלציה ואבטלה.

המשבר הזה של שנות ה- 70 בישר את הסרת הלוט מעל התקופה הניאו-ליברלית. מולידיו היו יהודי משכיל ובעל חוש הומור בשם מילטון פרידמן וקבוצת כלכלנים מהפקולטה לכלכלה בשיקגו פקולטה שהוקמה ע"י המיליארדר רוקפלר. מתוך הכרות עם דרכי החשיבה האנושית ידע פרידמן כי עליו לבסס את התיאוריה הזאת על רגשות ואמונה לכן השכיל לקרוא לה בניו-ספיק חופשית/ליברלית/קלאסית (יעני זאב בעור טלה).
הוא צדק, המשברים שבאו עם יישום התיאוריה חיזקו אותה כפי שמוות של רבנים מחזק לפעמים את המאמינים.  מה שקוראין היום ניאו-ליברליזם הוא בעצם גלגול עכשווי של פיאודליזם ואת מעמדו האיתן הוא חייב לתדמית הליברלית שלו ולביסוס של תיאוריות מעגליות (תיאוריות שנשענות זו על זאת ללא ביסוס מחקרי או מעשי).  ההשפעה של החשיבה הניאו-ליברלית מקיפה את כל תחומי החיים. הוא מקיף קריאה בקלפים (תחום שמשגשג בתקופות כאלו) ועד פיתוח מודלים מתמטיים מורכבים מאוד שלא מצליחים לחזות את מזג האוויר.
כישלונם המעשי של כלכלנים ניאו ליברליים חיזק אצלם גם את האמונה בכוח עליון וגם את הפטליזם. בהשלכה ניתן להשוות את המדיניות הכלכלית עליה הם ממליצים לשיטה הישנה של לימוד שחיה "זורקים את התינוק לבריכה והולכים בלי להביט אחור".



יום חמישי, 17 בפברואר 2011


רוח קדים

"גם אם יפול משטר מוברק, המצרים קשי היום לא ישתחררו מהרודן האמיתי, הקפיטליזם הגלובלי, 
שמחייב אותם לעבוד שעות ארוכות בשביל משכורת זעומה." בני ציפר הארץ 4-02-11


ההמונים המצרים שצעדו בשבועות האחרונים ברחובות חיפשו תקווה, רווחה כלכלית, ויותר זכויות אדם.
בשנות ה-50 לאחר התמוטטות הכוחות הקולוניאליסטים והכרזת עצמאות עברו מצריים ורוב העולם הערבי מהפכה חברתית. במצריים המלך גורש וחבורה צעירה החלה לנהל את המדינה, הם הבטיחו דאגה לאדם והקטנת פערים כלכליים.
הם הבטיחו יותר חינוך יותר רפואה, יותר מודרניות יותר זכויות אדם, והם קיימו.
הייתה אז רוח גבית מהעולם, עולם שאחרי מלחמת העולם ה-II. כי באותה תקופה שלטה גישה עולמית של דאגה לחלש והקטנת פערים כלכליים. העולם פחד מהמלחמה וניסה למנוע סכסוכים שעלולים להתפתח ולגרור את העולם למלחמות חדשות.
הפחד נחלש ואחרי 25 שנים בשנות ה- 70 הדאגה לשלום ורווחה עולמית החלה לפנות מקום לאופנה האינדיבידואלית. השאיפה של השכבות הגבוהות לחיי לוקסוס יצרה מערכת שדאגה לחזק ליפה ולעשיר. הפערים שצומצמו גדלו מחדש, גידול כזה הוא תהליך שמאיץ את עצמו.
ככל שהפער גדל והעשיר מתרחק מהעני, הוא יודע פחות ורואה פחות כיצד חיים בסביבתו.
ככל שהוא מתעשר הוא משתכנע שמגיע לו ולאחרים לא, הוא משתכנע שההצלחה שלו היא עניין של כשרון מיוחד. התהליכים האלו עברו על החברה הערבית ברוב המדינות שסביבנו.
מבחינת הסחר הם נפתחו לעולם, אבל פערי ההכנסה בין רוב העם הערבי לאזרחי העולם המודרני שבמדינות המפותחות גדלו, והתקווה לרווחה וסגירת פערים נגמרה.
עם השינוי במדיניות החברתית כלכלית גדל מאוד מספר החברות והשירותים המופרטים, ובטענה שהמדינה איננה מספיק יעילה הועברו נכסיה לידי מקורבים.
פוליטיקאים ופקידים בכירים הצליחו לצבור הון ניכר שמקורו לא ברור ויש סיבה לחשוב שההון הזה נצבר באופן לא מוסרי.

צעדי הפתיחה של השוק המקומי אל העולם הביאו השקעות בינלאומיות, אבל המשקיעים האלו עשו זאת בכדי להרוויח ואת הרווח לקחו איתם. המודרניזציה הביאה שיטות ומכונות אוטומטיות שהחליפו עובדים פשוטים והפכו רבים לחסרי עבודה.
בתחילת התהליך כשהתקווה הייתה גדולה ונראה סיכוי לסגור פערים כלכליים וטכנולוגיים השקיעו הממשלות יותר ויותר כסף בחינוך, אבל עם הזמן שכחו את תפקידן והזניחו את אחריותן.
מתוך תקווה לפרנסה טובה יותר פנו רבים בציבור להשכלה גבוהה באוניברסיטאות אבל כשגמרו, למדו שאין פרנסה ואין עבודה. ההשכלה שהפכה יקרה יותר וקשה יותר להשגה לא מילאה את הציפיות שתלו בה.

במזרח הקרוב הכירו את סיסמאות המהפכה הצרפתית – "חופש שוויון ואחווה" ויחסו חשיבות רבה לשוויון ולאחווה, אבל משום שהיסטורית לא הכירו רודנות בסגנון אירופי, לא יחסו לחופש את החשיבות שמייחסים לו בדמוקרטיות המערביות.
מצד שני נוצר מצב בו הופר הבסיס המוסלמי של שוויון וצדק כלכלי. הפערים הפנימיים גדלו יד ביד עם הפערים בין העולם הערבי לעולם המערבי, ומזה נפגעו הכבוד הלאומי והתרבותי.
הקבוצות החילוניות סוציאליסטיות שהיו בממשלות הסתאבו והפסיקו למלא את שליחותן, השילטון שהפך עם השנים לפחות פופולארי היה צריך להשתמש בכוח רב.
לתוך הריק הזה החלו בשנות ה – 80  להיכנס קבוצות דתיות חברתיות, קבוצות שהבטיחו עזרה לעניים צדק ופיתוח. הקבוצות האלו הפכו ממיעוט קטן בתחילת התקופה המודרנית ליותר פופולריות וחזקות. הייאוש מהרעיון המודרני של שליטה בגורל האדם, גורם בכל העולם לגידול במספר המאמינים. בארצות המזרח התיכון הטוטליטריות, הוא גורם למיליונים לצאת לרחוב ולהחליף ממשלות.
בארצות דמוקרטיות כמו ישראל וטורקיה ישנם אמצעים חוקיים ובהן הייאוש גורם לעליה בפופולאריות של מפלגות שיש להן מונופול על האמת.


קישורים:
גידול באבטלה המצרית

נתונים על החינוך במצריים
http://www.childinfo.org/files/MENA_Egypt.pdf

על אירגוני עובדים וכוחות סוציאליסטים
http://www.merip.org/mero/mero050907.html

השפעת החינוך על שוויון בטורקיה

הכנסה לנפש לפי מדינה

על התפתחויות מודרניות בחברה הערבית

כלכלות העולם המפותח לעומת העולם המתפתח

יום שלישי, 8 בפברואר 2011

להחזיר לנו את המדינה

מי שעוקב אחרי מאבקים חברתיים סביבתיים בשנים האחרונות רואה כיצד האוליגרכיה מתעצמת וההמונים נמעכים.
הציונות הצליחה להביא את העם היהודי לארץ ישראל, עכשיו הזמן להחזיר את הארץ לעם.
הדרך היא במאבק עקשני ראו מקרי שדה בריר, חוף פלמ"חים, עמק ססגון, עמק הצבאים, בשביל עדולם, ועוד.

יום חמישי, 20 בינואר 2011

על חדשות גז ודמוקרטיה


ישראל נמצאת כנראה בין יצרני החדשות הכי אינטנסיביים בעולם לכן תשומת הלב שלנו מתפזרת על נושאים רבים ולפעמים אנחנו מחמיצים דברים חשובים.
אחרת אני לא יכול להסביר איך נושא חלוקת ההכנסות מתגליות הגז בים התיכון לא נמצא כל הזמן בראש החדשות.

נכון שליברמן מתגעגע למשטר טוטליטארי ועושה פרובוקציות, ונכון שהעובדים ברבים מענפי המשק שובתים כי מצבם הכלכלי מתדרדר. גם לבנון ומלחמותיה הפנימיות מדאיגה, ובעולם יש חדשות כי אוסטרליה טובעת, וכאן הקימו ועדה לרעידות אדמה ומשדרים לנו תשדירי הפחדה.
גם החורף בחדשות כי הוא כזה שחון וחם, ובברזיל וסרילנקה הגשמים הם בעצם שיטפונות שקוברים אנשים וישובים, וישנם חילופי דברים רעשניים עם הטורקים, והעולם מכיר בפלשתין, ויש מתנחלים ואבנים עפות ורבנים קשקשנים והמון שנאה וגזענות.
אפילו אהוד (אני לא אשם) ברק הרגיש מוזנח ונשכח וייצר חדשה (טובה).

אבל מה עם הגז? הרי שנים רבות כל כך קינאנו בשכנים, כל כך הרבה זמן אמרנו, התפללנו: "אם רק היה לנו נפט", והנה זה כאן וזה לא תופס את תשומת הלב הציבורית.
הרי תגליות הגז אם רק ינוהלו נכון ואם קברניטי הכלכלה ילמדו קצת מנורבגיה ....
רק ברוני הגז החדשים לא שוקטים ולא שותקים, הם רצים לכל מיקרופון ובוכים בכי תנינים, שוכרים משרדי לובי יחסי ציבור ופרסומות יותר מאשר במערכת בחירות.

אולי אנחנו לא מדברים על זה כי אנחנו כל כך התעשרנו?, הרי ראש הממשלה ושר האוצר ונגיד הבנק כולם מספרים לנו שהמשק צמח יותר מכל מדינות המערב. נכון שבכללי ובכלכלי אירופה מתעשרת ומתרחקת מאיתנו, נכון שסין והודו מתעשרות ומתקרבות.
אבל אם מספר העניים עולה, והצמיחה שאוהבים להתגאות בה נוגעת רק באלפיון העליון אז איך זה שאנחנו לא יוצאים לרחובות לדרוש את חלקנו באוצרות הטבע שלנו? למה אנחנו משאירים גם את זה לאלפיון?

והשאלה הכי גדולה איך אנחנו לא קמים על מי שקם לכלות את הדמוקרטיה שלנו? איך אנחנו שותקים כשמתקיפים את הנבחרים שלנו? אני מתכוון לאלו האמיצים שנלחמים עבורנו.
כמה חברי כנסת או פקידי ממשלה יסכימו להלחם בשביל הציבור בפעם הבאה, אם עכשיו אנחנו יושבים בשקט שותקים להתקפות ולא נותנים גיבוי למי שנלחם עבורנו?
הויכוח הגדול שיש כאן הוא למי הזכות להחליט מה קורה בישראל להון או להמונים, ופחות על אחוזי התמלוגים.
אנחנו שותקים כאשר נפתחת התקפה אישית ותקשורתית נגד זכותנו על משאבי הטבע שלנו.  אבל כשיש ויכוח על גבול הצפון/גדה/רצועה, אם יעבור מטר לכאן או מטר לשם כולנו צועקים ומפגינים ונואמים למרות שמדובר מקסימום בעץ אחד ושני שיחים.
כשלוקחים לנו גז או פוספט, או אשלג אסור לנו לישון, זה חלק מהעתיד שלנו וצריך לצעוק בקול גדול: עד כאן!

להצטרפות למאבק: