על תכנון ודמוקרטיה

-->

ראשיתו של תכנון פיסי, בדמוקרטיה המקומית (וגם בארצית) הוא בצורך או רצון של הציבור.

להדגמה ניקח מצב בו הציבור (דרך המוסדות הנבחרים), רוצה לשפר את מערכת החינוך לגיל הרך.

ראשית מחליטים על אופי השינוי הנדרש כמו שעות פעילות, אופי פעילות, מספר הגננים/ות, בניית הצוות המקצועי ועוד.

ברור שגם כאשר כל הכוונות טובות ישנם קשיים ולא הכול מתגשם, אבל אחרי שמתגברים המערכת מתייצבת. סימן למערכת חינוך טובה היא בחירת ציבור ההורים, כלומר מספר התלמידים עולה וכולם מרוצים. עם הפופולאריות העולה מסתבר שכמו שפעם הציבור בחר מערכות חינוך מחוץ לישוב, כך עכשיו באים למערכת היישובית אנשים מבחוץ. תוך מספר שנים מתברר לעוסקים בחינוך שמערכת הגנים צריכה שינוי כדי להיענות לביקוש. הם מציגים את הצורך הזה לפני הציבור בכתב ובכינוס פומבי. אנשי החינוך במועצה מציעים שינויים כמו הגדלת המבנים או הוספת מבנה. הנושא מובא לפני ועדות המועצה, מוצגת הבעיה ואלטרנטיבות לפתרון והן ממליצות למליאת המועצה. מליאת המועצה מחליטה והמועצה וראשה מבצעים.

בהשלכה אפשר לאמר כי המועצה ממלאת את תפקיד הגוף המחוקק (פרלמנט מקומי) וראש המועצה את תפקיד הגוף המבצע (איש אחד שהוא ממשלה).

התוצאה היא הגדלת מערכת החינוך באופן שהציבור ביקש.

תיאורטית כשכל המערכות מתפקדות ע"פ המודל הדמוקרטי הזה, הציבור כולו מרגיש שנבחריו מייצגים אותו כראוי. המציאות כידוע, תמיד מורכבת יותר מהתיאוריה ולכן גם במצב האופטימאלי יש הערות וביקורת, אבל הרוב מרוצה מנבחריו.

הדמוקרטיה שלנו המקומית והארצית, מתנהגת כמו תינוק שלומד ללכת - רגע אחד הוא צועד בטוחות ורגע אחר כך בום על התחת. זה מקרה בו כדאי שיהיה חיתול על הישבן כי הוא מרכך את המכה.

האם הנבחרים שלנו יודעים מהיא דמוקרטיה? האם הם יודעים למשל שע"פ חוקי התכנון הקנדי וההולנדי כל תוכנית חייבת להיות בשיתוף הציבור? האם הם יודעים כי זמן אישור תוכנית ממוצע בקנדה הוא 3 חודשים (בארץ חולמים שייהיה שנה)?

האמת היא שרובם אינם יודעים, והציבור שבחר בהם לא למד לדרוש זאת מהם.

יש נבחרי ציבור שסובלים מתסמונת הבלון ללא חוט. אתה מנפח אותם (כשאתה בוחר בהם) ואז כשאתה משחרר לרגע, הם כבר טסים עם איזה רוח מקרית.

חלק מנבחרי הציבור חושב שתפקידו להחליט עבור הציבור, הם חושבים שהם יודעים יותר ומבינים יותר. החלק הזה לא מבין שסך כל הידע וההבנה הציבוריים, גדולים עשרות מונים מידע וההבנה של בודדים (אפילו הם מוכשרים מאוד). החלק הזה לא מבין את היתרון המובנה בריבוי הדעות בחברה הדמקרטית. הוא לא מפנים את העובדה שלאורך שנים דמוקרטיה מתפקדת יעילה יותר מכל שיטה אחרת. הניסיון העולמי מראה כי כל השיטות האחרות, כולל ממשלות מומחים נופלות לרגליה של השיטה הדמוקרטית.

לפני שנים נהגו לומר שבישראל אין תודעת שירות, שלעולם לא נקבל כאן יחס מאנשי שירות, שהמנטליות הישראלית היא הבעיה.

מי שחזר מטיול בחו"ל ערך מיד השוואות וסיפר איזה שירות נפלא קיבל שם.

היום אנחנו מקבלים בארץ שירות מצויין, במכולת, בתחנת דלק, במלון, במסעדה, במשרד הפנים ובמס הכנסה. אומנם ישנם מקומות עם שירות גרוע כמו משרד התחבורה והבנקים אבל מדובר בבעיה פרטית לא בבעיה של מנטליות.

אני חושב שבנושא הייצוג הדמוקרטי אנחנו סובלים מאותה בעיה, זאת לא שאלה של מנטליות. את שיפור השירות הישגנו בעזרת העובדה שדרשנו אותו, הגיע הזמן לדרוש ייצוג.

אם אנחנו רוצים לחיות במדינה מתוקנת עלינו לומר ולהזכיר לנבחרנו ונציגנו לשם מה בחרנו בהם, ברמה הארצית וברמה המקומית.

סיפור

-->

ממחלק המוסר השכל

פעם, כשיום כיפור היה שם של יום לא של מלחמה, כשיחידות מובחרות נלחמו מול אנשים בני 18 ומעלה ובמדים (לא מול ילדים בסמטאות).

היה ביחידה מובחרת כזאת בחור ושמו ז'קו, ז'קו היה בן קיבוץ מהעמק, ממרכז העמק של מה שנקרא אז מדינת ישראל.

ערב אחד כשכולם שכבו על המיטות שלהם בתוך האוהל ודיברו אחרי לילה של יום אימונים מפרך, ז'קו סיפר לחבר'ה על כבשים.

ז'קו היה בן אמיתי של העמק, היו הרבה ימים בהם הלך לרעות את כבשי הקיבוץ במקום ללכת לבית הספר.

הוא סיפר לחבר'ה על ערב אחד כשחזר מהמרעה לדיר. איך כמה כבשים השיגו אותו, והוא לא הספיק לפתוח את אחד משערי המרעה. אז הכבשה הראשונה קפצה מעל החוטים הנמוכים של השער ואחריה עוד ועוד אחת. בנתיים ז'קו הגיע כבר לשער ופתח אותו, אבל הכבשים אחת אחת המשיכו לקפוץ במקום בו היה השער.

כולם צחקו על מיטות השדה שלהם, ואמרו אחד לשני איזו חיה מטומטמת זאת כבשה, רק ז'קו נעלב, הוא אהב כבשים.

עברו כמה שבועות והצוות של ז'קו נשלח למשימה מעבר לקווים בסוריה, הם יצאו עם חשכה ביצעו את המשימה וחזרו. רכב האיסוף חיכה כמה ק"מ מהגדר בכדי לא להסגיר את חזרתם.

הם הלכו עייפים בשדות הגולן קרניים ראשונות האירו ענני נוצה גבוה בשמים.

ז'קו הלך ראשון, הוא אמר בלחש: "זהירות תעלה" וקפץ לצידה השני, אחריו הלכו החבר'ה וקפצו איש איש בתורו, אבל לא הייתה שם תעלה.

באוהל הוא אמר להם: "אתם מבינים לעדר יש יתרונות אבל גם חסרונות, לא משנה אם אתה כבשה או איש".

אוי במה

-->

כמו תמיד אנחנו מסתכלים על מה שקרוב אלינו, אירן, עירק, טורקיה.

כמו תמיד אנחנו גם חושבים שהקרב הגדול של אובמה נשיאה החדש של ארה"ב קשור לפרנויות שלנו. אנחנו בטוחים שדו"ח גולדסטון, מלחמה באפגניסטאן,ואימון משותף עם טורקיה, הם בראש סדר העדיפויות האמריקאי. לפי הנושאים האלו אנחנו מודדים גם את ההצלחות של אובמה, ומניחים שבגללם ירדה קרנו בארה"ב.

האמת רחוקה מזה מאוד, המלחמה הגדולה של אובמה נמצאת בתוך ארה"ב, והיא נקראת מערכת הבריאות האמריקאית.

האפגנים הם חבורה נעימה ומנומסת לעומת חברות התרופות האמריקאיות, חברות שמרוויחות הון עתק מהשיטה הקיימת. בארה"ב יש תחרות חופשית על מחיר תרופות מרשם, שלא כמו אצלנו בישראל בה התרופות נקנות ע"י אירגון שלא למטרות רווח.

השיטה האמריקאית שונה גם מהשיטה האירופית בה קניית תרופות נמצאת באחריות המדינה. בשיטה האמריקאית יש תחרות ולכן מחיר תרופה בארה"ב כפול ויותר ממחירה בקנדה, או אירופה.

חברות התרופות יפסידו לא מעט אם הרפורמה בביטוח הבריאות האמריקאי תכנס לתוקף.

אבל הן יפסידו מעט יחסית להפסד של חברות הביטוח הפרטיות, כי אלו הולכות להפסיד בענק. הדוגמה הישראלית הכי קרובה להשתוללות מחירי הביטוח הרפואי בארה"ב, היא מחיר טיפולי שיניים או משקפיים.

חברות הביטוח שם מרוויחות אפילו יותר מהבנקים שלנו.

העלות הכוללת של מערכת הבריאות לכל אזרח אמריקאי ממוצע היא כמעט 6000 דולר בשנה. ישראלי ממוצע מקבל יותר בריאות ומשלם שליש, הקנדי משלם חצי.

חברות הביטוח שם מעבר לאוקיינוס מכירות את מקרה ביטוח הבריאות הממלכתי הקנדי. הן יודעות שאם אובמה ינצח ויהיה ביטוח בריאות ממלכתי בארה"ב פרמיית הביטוח צפויה לרדת ב- 900 מיליארד דולר. בהשוואה, את מושל קליפורניה גרי דיוויס, גירשו בעלי ההון בעבור חופן דולרים שמהווה בקושי אחוז אחד מהסכום הזה.

הר הכסף של חברות הביטוח עומד ביחס ישר לבור המוסר שלהן, במשרדים שלהם אוסמה בין-לאדן יכול מקסימום להתקבל כנערת מים.

ברק אובמה עומד בינם לבין טרפם, זה מקום מסוכן הרבה יותר מבושהר.

אובמה כבר נרשם בהיסטוריה, הוא הנשיא השחור הראשון בארה"ב, הוא יכול לנוח על זרי הדפנה. אבל לאובמה יש סדר יום, אם יצליח להוציא את תוכנית ביטוח בריאות ממלכתית לפועל, זאת תהיה הרפורמה הכלכלית הכי גדולה שנעשתה בארה"ב מאז הניו-דיל ב-1933

בהצלחה.

תאגיד ואגדה

-->

אפילו אם אתם לא שותים קפה תודו שכייף להריח קפה טחון טרי, ועוד יותר אם יש בתערובת פולים מזן ערביקה.

אני אוהב קפה מאוד, אבל לא מספיק כדי לטרוח לערבב פולים מזנים שונים, לקלות אותם ולטחון אותם, זאת יותר מידי עבודה בשבילי. כמו רוב צרכני הקפה מספיק לי לקנות אותו בסופר. לקנות קפה טורקי עלית, הייתה לדעתי פשרה סבירה במשך כמה שנים.

אבל לפני כמה שבועות תמה האידיליה ששרתה ביננו (אני קונה והם מייצרים) שקית טריה שנפתחה הניבה ריח של קפה מיושן. כשהתופעה חזרה על עצמה הרמתי טלפון לשירות לקוחות.

התקליט שענה לי סיפר שנציג שירות יתפנה אלי מייד ועידכן אותי ששיחתנו עלולה להיות מוקלטת. את אורוול קראתי וגם סיפרו לי על איזה תוכנית טלויזיה פופולרית בשם האח הגדול אז לא הופתעתי. א' נציגת השירות קידמה אותי באדיבות, אמרתי לה שאני מוחה על אפשרות ההקלטה. למה אתה מוחה שאלה? הסברתי לה שמדובר בפגיעה בזכות אדם בסיסית. חשבתי שהבינה כי היה לה מבטא של מי שבא משם, מארצו של האח הגדול.

אבל היא לא הבינה אז אמרתי: עזבי לא בגלל זה התקשרתי.

הסברתי לה שמשהו קרה לארומה של הקפה ושאני אוהב מאוד קפה אז שתעזור אם אפשר.

היא בקשה שאשלח שקית קפה עם אותו קוד ותאריך ייצור ואני ביקשתי שלא תשלח לי חבילת שי. אמרתי שאני רק רוצה קפה טעים, אבל היא או הממונה עליה לא התאפקו ושלחו לי קפה בקופסת פח.

גם הקפה בקופסה היה נטול ארומה וזה גרם לי לחשוש שאולי אין כאן מקרה. בנתיים המשכתי לקנות קפה ולהתאכזב ממחסור בארומה. כדי לוודא שזה לא מקרה קניתי בחנויות שונות. בחנות אחת אפילו מצאתי שקית בת כמה חודשים, זאת הייתה שמחה, שקית מימי הארומה. אחרי שבוע התקשרו משירות לקוחות עידכנו והיו נחמדים, אולי כדאי שעלית יעבדו בשירות לקוחות במקום ביצור קפה?

בחנות הפיצוחים (בחצור) קולים גם קפה, אז בדקתי את כל הסוגים וביקשתי שיטחנו פעמיים כי ככה זה בקפה טורקי, והפסקתי לחפש קפה עלית עם ארומה.

החגים עברו וג' משירות לקוחות על הקו:

שלום וסליחה שעבר זמן כה רב, בדקנו ומצאנו שצדקת באמת הקפה ששלחת נטול ארומה.

אנחנו מתנצלים ורוצים לפצות אותך.

אני: תודה באמת לא צריך, אני כבר מצאתי פתרון, אני קונה קפה אחר.

ג: אני מבינה ואני לא רוצה להכביד אבל אולי במקרה הגיעו אליך שקיות שלא אוכסנו כראוי?

אני : בדקתי וגם טעמתי את הקפה ששלחתם לי בקופסת פח, גם בו אין ארומה, אני חושב ששינתם את התערובת.

ג: אני מבטיחה לך שלא שינינו כלום, זאת אותה התערובת.

אני: אולי זה בגלל שהעברתם את הייצור לפולין? אולי לא יודעים לייצר שם קפה?

ג: לא זה קפה שמיוצר בארץ.

אני: תראי אל תעלבי אין לי שום בעיה אישית איתך להיפך את סבלנית אדיבה ונחמדה, אבל את עובדת בתאגיד שמשקר את ציבור. את זוכרת לפני כמה שנים ייצרתם גלידה טעימה? שנה אחרי זה הגדלתם את הקופסה, כתבתם 33% יותר. יותר מה? יותר אויר! כי הקופסא גדלה ב-33% אבל הגלידה מ-500 ל600 גרם וזה רק 20%.

ג: תראה אני באמת לא מכירה את נושא הגלידה.

אני: עזבי זה לא חשוב, יש אצלכם אנשים שתפקידם למכור לציבור כל מיני סיפורים ואגדות הם מקבלים עבור זה משכורת. אין לי כל חשק,זמן, ואנרגיה לעקוב אחרי השקרים של התאגיד הזה. אתם גם לא יחידים בסטיה מהאמת. מתאגיד אחר, טמבור אני קונה כבר שנים תרסיס מסוים, השם והמספר שלו לא השתנה כל השנים, אבל את תערובת החומרים בפנים כבר החליפו שלוש פעמים. לצערי מקובל כאן בארץ לשקר, פקידים נבחרי ציבור, דוברים, אנשי עסקים, בנקאים, משקרים.

ג: כן אני מבינה שיש כאן בעיית אמון, אני מצטערת.

אני: לא נורא אל תקחי את זה אישית, אילו הייתי ראש-ממשלה הייתי מפרק את כל התאגידים הגדולים כמו עלית, ואוסם, ואפריקה ישראל, תאגיד גדול צריך לפרק כדי שלא יצבר כוח לא דמוקרטי.

ג: אני בכל זאת רוצה לפצות אותך מה דעתך על תלושים? תוכל לקנות במגה או שופרסל (שתי הרשתות הגדולות).

אני: לא תודה אני מעדיף חנויות קטנות וגם אין לי חשק לבזבז זמן על צרכנות. אם יהיה לך זמן תקחי בספריה את "האדם החד ממדי" הרברט מרכוזה כתב את זה לפני כמה שנים אבל זה רלבנטי למציאות שבה אנחנו נהיים רק צרכנים, לא אזרחים.

ג: טוב תודה לך, אולי איזה יום במצב רוח פילוסופי אני אקרא, בזמן חופשה ביוון או משהו כזה.

החזרתי את הטלפון למקום וחשבתי שאני לא צרכן, אבל את זכות הצריחה קיבלתי, והיא לפניכם.

הערת שוליים:

מסתבר שאין לי גם זכות צריחה או לפחות לא בעיתון המקומי בו אני בדרך כלל מפרסם, הם פוחדים מתביעת לשון הרע ומסרבים לפרסם את הפוסט הזה.

New Sustainability STD Suggestion

--> -->

I think people of the world should develop a new sustainable standard or excise – Products prices will have to contain the cost of recycling\after use treatment.

The cost will be calculated according to the recycling expense divided by the life span \ expectancy of the product.

For example the kind of umbrellas I get every time I fill the car's feul tank.

This kind that lasts 3 weeks maximum. it will cost so much as to make it unprofitable to produce\import.

Or the computer I'm writing on, if there will be a new one (say Intel 'Octacore' Pentium 92700 or what ever),

It will cost twice to replace, and I will think twice before I scrap the perfectly good one I'm using now.

This can change the market because it may be economical to go back to fixing things instead of replacing.

Climate change is happening because we are extracting too much and waste too much, back tracking it needs change of behavior.

Join http://www.blogactionday.org/ and lets do it.

Blog Action Day

הד החינוך

-->

פורסם לראשונה בעבודה שחורה

בטיימינג מופלא פרסם ארגון OECD דו"ח השוואתי על חינוך בעולם עם תחילת שנת הלימודים.

מעניין לראות שלמרות שישראל היא בעלת שיעור בעלי השכלה על תיכונית גבוה מאוד (44%), אזרחי ישראל לא מצליחים לבחור לעצמם הנהגה שתביא את העובדה לביטוי באורח ובאיכות החיים במדינה.

המשכילים הישראלים לא מצליחים גם לדאוג לדורות הבאים, ההשקעה בתשתיות החינוך (מורים ומבנים) בין הנמוכות בעולם. שכר המורים אצלנו נמוך בהרבה מהמקובל בעולם המפותח. הוא דומה לשכר בהונגריה, צ'ילה, צ'כיה, סלובניה, ונמוך משכר המורים במקסיקו.

לשם השוואה בהולנד רק 31% בעלי השכלה על תיכונית אבל מוריה מרוויחים 14% יותר מהשכר הממוצע, לעומת מורים ישראלים שמרוויחים 15% פחות מהממוצע.

בניגוד לגישה שאומרת כי ההשכלה משתלמת ובעלי השכלה זוכים לרווחה כלכלית, בישראל גם המשכילים לא גומרים את החודש.

הם אכן מרוויחים יותר, אבל השכר של העובד הישראלי כל כך נמוך שגם משכילים עניים. בעלי השכלה על תיכונית מרוויחים 20% יותר מבעלי השכלה תיכונית אבל בסך הכול רק מעטים מתפרנסים בכבוד.

כאשר משווים שכר יחסי (לפי כוח קניה יחסי של דולר), מגלים שהעוסקים בפיננסים בישראל ובגרמניה מרוויחים שכר דומה. לעומת זאת מורה בישראל מרוויח שכר דומה למורה בתאילנד, ורק 46% משכר של מורה בגרמניה (פחות מחצי).

האם אתם עדיין מתפלאים מדוע חסרים לנו רופאים, מהנדסים, ומורים ויש לנו עודף בבוגרי מינהל עסקים?

צא וראה, אם ההשכלה לא עוזרת לנו ולרוסים (בעלי ההשכלה הכי גבוהה בעולם) לבחור מנהיגים ראויים.

אם היא לא מתבטאת במדיניות הכלכלית – כלכלת ישראל צומחת 40% יותר לאט מכלכלות אירופה.

אם היא לא מאפשרת פרנסה מכובדת ללומדיה ומלמדיה, אולי חבל על הזמן?

אם בעלי השכר הגבוה ביותר בישראל הם מהמרי בורסה האם לא עדיף לשלוח את הנוער למגרשי המשחקים או אפילו ללאס-ווגאס?

נ.ב.

בחיפוש אחרי התמונה לבורסה קיבלתי תוצאות מעניינות, התמונות נמצאות בסוג נפוץ של אתרים.

שורת מקהלת...........הרווח.

-->

פורסם לראשונה בעבודה שחורה

מה שקרוי רפורמת הקרקעות/הפרטת הקרקעות/ או "תנו לסגור מרפסת בשקט", נתמך בידי כמה סוגים של אנשים.

הסוג הראשון מיוצג בכבוד ע"י אייל גבאי וראש הממשלה נתניהו מדובר באנשים דתיים, יהודים בני דת השוק-החופשי. אנשים מאמינים או בכינוי גנאי "חסידים שוטים", אמונתם מתחזקת ככל שמביאים הוכחות למופרכותה.

הדוגמא הראשונה שקופצת לראש אלו הטויטע חסידים (חסידים מתים - חסידים של רב מת), של ברסלב בעבר והיום גם של חב"ד. אנחנו רואים כאן שדווקא מותו של הרב חיזק את האמונה, והמאמינים ממשיכים להאמין בו למרות שאיננו.

חסידי השוק החופשי כמו גבאי ונתניהו, לא נותנים לנפילתו של הרעיון בעולם, להשפיע על דעותיהם החלטותיהם ומדיניותם.

מחקר בניו-סיינטיסט מראה עד כמה הדת היא תופעה נפוצה (85% מהאנושות) וכיצד היא מתחזקת בזמן משבר. אך טבעי הוא שהמצב ההיסטרי של אנשי כת השוק החופשי דוחף אותם עמוק יותר ויותר לאמונת השווא שלהם. מצד שני ברור שהזיגזג בין השרות הממשלתי כמפריטים, לשוק הפרטי כמנהלי חברות שהפריטו, הוא משפר מוטיבציה מצוין. גמול כספי הוא השפה המדוברת בכנסיית השוק-החופשי.

הסוג השני הוא הנספחים, ח"כים ושרים שהלחץ המופעל עליהם בתוספת לאתנן בתחומים שקרובים לליבם, מעבירים אותם מישיבה על הגדר לתמיכה בהפרטה.

קשה לבוא אליהם בתלונות אחרי הכול מבחינתם זאת לא שאלה אידיאולוגית, התמורה שהם רוצים הרבה יותר חשובה להם ולא פעם גם לשולחיהם.

הסוג השלישי הוא הסוג שמעורר בנו שאט-נפש, לא בגלל דעותיו ומעשיו כמו בגלל הציניות.

מובן שהעובדה שחלקנו הצביע עבור האנשים כאלו בבחירות האחרונות לא עוזרת, להיפך היא יוצרת תחושת אשמה וזלזול ביכולתנו לבחור נכון.

אם אתם לא מתמלאים שמחה וגאווה למראה השורה הראשונה במפלגת העבודה, מה תאמרו על השורה השנייה? כנראה שכמאמר השיר מה שיותר עמוק יותר כחול (במובן שניתאי מתכוון) ובכדי להגיע לאיכות יש ללכת לשורות עצמן.

המכתב ששלח מזכיר התנועה הקיבוצית, לאהוד ברק נובע מתוך חשיבה פסימיסטית גורפת. זאת קבוצת אנשים שמוכרת כל מה שהיא יכולה מתוך הבנה שייתנו לה טרמפ, "יד אחת על הכלי, יד שנייה על הגג ופנינו אל זריחה חדשה". בניגוד לדעה הרווחת בציבור, בתנועה הקיבוצית יש ייצוג מלא לכל הגישות הקיימות בחברה הישראלית. במפעל קיבוצי ששייך לחברי קיבוץ מופרט, לא נדיר למצוא חברי קיבוץ בעלי שכר גבוה פי 15 משכרו של חבר אחר.

רעיונות שהיו נפוצים פעם, בדבר פערים גבוהים שפוגעים במרקם האנושי ובחברה נפוצים היום יותר בסקנדינביה ופחות במה שהיה פעם החברה הקיבוצית.

סיפור מעניין ושונה מהתזה שמובילים המפריטים קרה בעת הפרטת רוב מבני התעשייה והקרקע לתעשייה לפני 16 שנים. מטרות ההפרטה היו זהות למטרות המוצגות לפנינו היום, לייעל את פעילות חברת מבני תעשייה ולהקטין את המערכת הממשלתית. תוצאות ההפרטה הם: מחיר השכירות עלה, ירדה הגמישות התפעולית, פורקו מבנים קיימים כדי לחסוך ארנונה, נשמר יחס היצע נמוך מביקוש כדי להעלות מחיר, שונה תמהיל שטחי מסחר מול שטחי תעשייה כדי לייקר את השכירות.

כל זאת במקום החברה הממשלתית שרצתה רק להקים עוד ועוד מבנים ולהשכיר אותם במחיר נמוך לטובת פיתוח התעשייה. יעילות החברה הפרטית נמדדת בשיעור הרווח, יעילות החברה הממשלתית נמדדה בבניית המבנים ובהגשמת יעדי המדינה כפי שגובשו ע"י הממשלה.

מבחינה סביבתית – ייקור המבנים הביא לבניית מבני תעשייה חדשים ע"י פרטיים ותעשיינים, שטחים חדשים נחצבו בהרים, גאיות מולאו בבטון וכל זאת כאשר יש היצע נכבד של מבנים ריקים.

עמית הרפז