יום שישי, 21 בדצמבר 2012

בזכות המגוון





שיטת הבחירות הישראלית מביאה לממשלות השונות הרכב מגוּון של חברים. העובדה שאין שום מפלגה בעלת רוב, מחייבת הקמת קואליציות מרובות מפלגות. ישנם פרשנים ופוליטיקאים שטועים ומתלוננים על כך, אבל זה רק משום שאינם מבינים את חשיבות היצוג המגוּון. המיגוון הזה הציל אותנו מגורל קפיטליסטי קיצוני כפי שקרה בבריטניה בארה"ב ובעוד מספר מדינות.
הממשלה שנבחרה בשנת 2001 הייתה שונה רק במעט מהמקובל, הרכיבו אותה 10 מפלגות. בראשה עמד אריאל שרון, והיו בה יהדות התורה החרדית ושינוי האנטי חרדית, הליכוד הקפיטליסטית ועם-אחד הסוציאליסטית, מפלגת המרכז חסרת האג'נדה וש"ס בעלת אג'נדה של אמונה דתית וסעד. קל יותר לספור את המפלגות שלא השתתפו בה, כמעט כולן מפלגות ערביות.

הבחירות שהביאו להקמת הממשלה הזאת התקיימו לאחר קריסת ממשלת העבודה ברשות ברק ופריצת האינתיפדה השניה, אינתיפדת אל-אקצע. העולם היה שרוי באחד מהמשברים הרגילים של הקפיטליזם (הפעם הייתה זאת התפוצצות בועת ההיי-טק). אבל הייתה גם תוספת משמעותית, בספטמבר 2001 חצי שנה אחרי הבחירות הרסה התקפה של אירגון אל-קעידה את בניני התאומים בניו-יורק. בישראל התווסף לזה המצב המדיני והמשבר הכלכלי היה עמוק מאוד. התוצר הלאומי הגולמי ירד וקפא למשך 3 שנים. הכלכלה, המצב הביטחוני ואובדן האופק המדיני יצרו קוקטייל שפגע מאוד בשווי המשקל בממשלה ובכנסת. לאורך שנתיים וחצי נכנסו ויצאו כמעט כל מפלגות הכנסת לממשלה. סה"כ השתנה ההרכב של הקואליציה 9 פעמים עד שלבסוף ב- 2/11/2002 פרשה העבודה-מימד והממשלה התפרקה ב- 28/02/2003.

על רקע הדברים האלו התקבלו כמה חוקים ששינו את הכלכלה והחברה הישראלית באופן מהותי. חוקים שלמרות המגוון בממשלה ובכנסת  לא היו כוחות שיעצרו אותם, אני מתרכז באלו שמשפיעים על הסביבה. התקבל חוק תאגידי המים שהפך את המים מזכות יסוד – למוצר. מטרתו הייתה הפרטה של הספקת המים. במקביל התקבלו החלטות להקים מפעלי התפלה פרטיים. שתי ההחלטות האלו גרמו לעליה ריאלית של מחירי המים ב 125% תוך 6 שנים (2005-2012).
למרות העובדה שמחיר המים בהספקת הרשויות היה נמוך, הן הרוויחו מהספקת המים וזה היווה חלק ממקורות ההכנסה שלהן. החלטה נוספת באותה תקופה הייתה שינוי משמעותי של המימון הממשלתי לשירותים מקומיים, שירותים ציבוריים שניתנים באמצעות הרשות המקומית (רווחה חינוך וכו'). השינויים האלו הביאו לירידה משמעותית מאוד בהכנסות הרשויות, חלקן קרסו, חלקן לקחו הלוואות וקרסו יותר מאוחר. החלק האחרון לקחו הלוואות וחיפשו דרכים שונות להגדיל את ההכנסה. כך נוצר המרוץ אחר הארנונה, שיקולים חברתיים וסביבתיים נדחקו החוצה מפני הכורח לשרוד.

במסגרת התחרות הזאת קרו מאז מספר דברים. 1) בעשור האחרון הוקמו אזורי קניות מחוץ  למרכז העירוני – גורם שמגדיל את השימוש ברכב ומייבש את המרכזים המסורתיים. אלו מרכזים בהם שולטות רשתות ארציות ועולמיות, שתופסות את מקומם של העסקים המקומיים ומייצאות את הרווח לבעלים שגרים מחוץ לאיזור. 2) הוקמו איזורי תעשיה חדשים – מפעלים שתנאי העבודה בהם ירודים עברו מהמרכז אל אזורי תעשיה האלו יחד עם הזיהום ושכר העבודה הנמוך.
3) ניתנו אישורים להקמת תחנות דלק בשטחים פתוחים – תחנות בעלות מחזור עסקים נמוך ותחזוקה לקויה שמיכלי הדלק שלהן דולפים לתוך מי התהום. 4) קודמה הקמת מחצבות – גורמות לזיהום האויר באבק ופגיעה בנוף ובתיירות. 5) אושרו מיזמי נופש על חוף הים – חוף שגודלו לנפש בישראל מאפשר כבר היום רק עמידה על רגל אחת, ועוד ועוד פרויקטים בעיתיים.

לרשויות המקומיות יש כוח פוליטי לא מבוטל אבל במקום להיאבק בתוכניות האלו הן העדיפו לריב זו עם זאת. כך נבנו כפילויות, שטחי טבע הפכו והופכים למשטחי בטון וארנונה שחלקם לא מאוכלסים בגלל עודף שטחי מסחר. גבעות יושרו ומבנים חדשים נבנו עליהם למרות שבמרחק של כמה מאות מטרים מהמקום ניתן למצוא מבני תעשייה נטושים. במקום שיתוף פעולה בין רשויות נוצרה תחרות קפיטליסטית הרסנית. המדיניות הזאת המשיכה ואפילו הוגברה לתוך ממשלתו השניה של אריק שרון שנבחרה בתחילת 2003. שר האוצר באותה תקופה ומי שהיום הוא ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו שאף כאז גם היום להקטנת השירות הממשלתי. הוא העביר נכסים למגזר העיסקי גם כאשר זה כרוך בהפסד כספי. מטרתו הייתה הפרטת השירותים שנותנות הרשויות, בחלק מהמקרים המהלך נכשל. אבל נתניהו שרצה בסך הכל ליישם תוכנית כלכלית קפיטליסטית שהוא מאמין בה, לא לקח בחשבון את הנזק הסביבתי. האמונה בשוק חופשי לא איפשרה לו לתת ביטוי לאחת מהנחות היסוד של השוק הזה – "הצרכן (וראש הממשלה) הוא רציונאלי ובעל ידע נרחב בתחום השוק".

המגוון בממשלות ישראל האט ללא ספק את השינויים ההרסניים האלו. ישראל לא הזיקה לרשויות המקומיות ולאזרחים בהיקף שהדבר נעשה במדינות אחרות. גם הפרטת המים לא הביאה לניתוק הספקת המים לעשרות אלפי אזרחים כפי שזה קרה בבריטניה. מכירת קרקעות ומשאבי טבע לאזרחי חו"ל עדיין לא הגיעה להיקף שנעשה בניו-זילנד. בחג הבחירות הקרב ובא, כדאי לזכור את חשיבות המגוון הזה כדי שממשלות עם חזון צר וממוקד לא יקצרו את עתידנו המשותף.

יום שלישי, 30 באוקטובר 2012

חשיבה חיובית





"הווה מוצא דבר מה משמח בכל מציאות ולו גם יה זה כחיפוש מחט בערימת שחת". חזל"מ.

בשנת 2002 החליטה ממשלת ישראל להסיר מעצמה לחלוטין את הדאגה לכספי הפנסיות בישראל. זה היה סופו של תהליך שהחל 10 שנים קודם לכן ב-1992. עד 1992 המדינה מכרה לקרנות הפנסיה ולביטוחים פנסיוניים אגרות חוב (אג"ח) עם תשואה מובטחת (ריבית קבועה שהייתה 5.7% וירדה באופן הדרגתי עד 4.86%). ההחלטה הזאת סימנה את סוף תקופת האחריות, ממנו והלאה עתידם של הגמלאים הישראלים עבר לידי גלגל המזל שנקרא בורסה.
בבדיקה שערך העיתון כלכליסט בתחילת השנה עולים הממצאים הבאים: שיעור התשואה בבורסה גבוה משיעור התשואה באג"ח ב- ,15% אבל מחיר הניהול של הקרנות הפרטיות  מוריד את התשואה ב-32%. אחרי הכל מנהלי הקרנות רוצים שכר "הולם" למאמצים וההצלחה/כישלון שלהם. לכן כשמנכים את עלויות הניהול מהרווח מתברר שהגמלאים הפסידו מהתרגיל הזה לא מעט.
הביטו על הגרף הבא:

בגרף הזה (מקור: טבלאות של הלמ"ס) אנחנו רואים את הערך של כל הניירות שנסחרו בבורסה ב- 11 השנים האחרונות. קל מאוד לראות ששווי השוק הוכפל תוך שנתיים (2002-2004) כתוצאה מהזרמת כספי הפנסיה והגיע עד פי 4 לפני הנפילה של 2008. (גם מהנפילה של 2008 הבורסה קמה ועלתה עד המכה הבאה 2010). אולי בטבלה כספי הפנסיה לא נראים מרשימים לכן כדאי לומר בקול רם בכמה כסף מדובר – שש מאות מיליארד ₪ במשך שש שנים! או מאה מיליארד ₪ לשנה שמהווים כ-11% מסה"כ התוצר הישראלי השנתי. הזרמה של כל כך הרבה כסף משפיעה, ולא רק על הבורסה.
העליות והירידות של הבורסה טבעיות כמו הגלים שבים והן תוצאה של הימורים חופשיים. לא רק הזרמת החסכונות יצרה את הגאות שראינו. אם נאמץ את גישת החשיבה החיובית נגלה כאן גם תוצאה טובה: חלק מהכסף שהונח על השולחנות בבורסה הגיע גם למשק ויצר עבודה ותוצרת. זה החלק שאחראי במידה רבה למצבה של הכלכלה הישראלית ולתחושת היציבות שלה. שאלות: האם הזרמת הכסף הזה הייתה יעילה (אולי אפשר לקדם את המשק בדרכים יותר יעילות)? האם רובו הגיע לכיסים העמוקים של הטייקנים? האם אפשר היה ליצור איתו יותר? האם צודק לסכן את זיקנת החוסכים? האם צודק שאנחנו נחיה על חשבונם? ועוד שאלות שאשאיר לקוראים.

יום שלישי, 16 באוקטובר 2012

יום רצח רבין




כמו כל שנה גם השנה יגיע נובמבר ויום רצח רבין, יהיו שיציינו את הרצח, יהיו שיציינו את המורשת שלו והניסיון לפתור את הסכסוך במזרח התיכון.
יהיו כאלו שבכלל יקראו לזה יום רבין וישתדלו ללכת בעדינות סביב כל נושא שבמחלוקת, כי רצח רבין כמו עיפרון עיפור מדגיש את המחלוקת והיא מפחידה. המחלוקת הזאת שפילגה את היהודים בישראל לפני הרצח אבל הפכה לתהום רבה אחריו.
ואני רוצה לדעת איך להגיע להסכמה שמוכרחים דמוקרטיה, כי רק עטיפה גמישה כמו דמוקרטיה יכולה להכיל את כל המחלוקות האלו. רוצה למצוא את הדרך לסולידריות ואכפתיות  חברתית ביחד עם סובלנות לשונים, לאחרים.

יום רביעי, 3 באוקטובר 2012

מכל הצדדים



מצד אחד אנחנו הגברים מתלוננים 
שהנשים, מנפחות כל דבר קטן.
מצד שני זאת הסיבה שהן מצליחות
להישאר איתנו.
מצד שלישי זה הדבר היחיד שסומך את 
הביטחון העצמי שלנו.

יום רביעי, 12 בספטמבר 2012

המצב שביר (מתפורר בקלות)



עוד כמה ימים יגיע לישראל מומחה בתחום תעשיית הזכוכית, לא הוא לא בא לייעץ וגם לא לעזור בהקמה או תיקון של מכונות משוכללות. הוא מומחה שיודע לכבות תנורים, לשיר להם תפילת השכבה "להרדים" אותם. זאת תהיה תפילת השכבה לתנור של חברת פיניציה , תנור זכוכית להבדיל מהתנור אצלי בבית מדליקים בדרך כלל רק פעם אחת. הדלקה וכיבוי התנור עולים הון ודורשים ייבוא מומחים מחו"ל אז משאירים אותם דולקים כל הזמן.

מפעל פיניציה הוא לא סתם מפעל תעשייתי מאלו שמדינת ישראל סוגרת בזלזול תוך הפטרת משפט כמו: "ל -תעשייה מסורתית אין מקום במשק מפותח". היא לא ה- LOW_TECH שכולם מזלזלים בו בלי להבין על מה הם מדברים. בפיניציה מייצרים זכוכית ברמה הכי גבוהה בעולם עם הכלים המתקדמים והעובדים המיומנים שתעשייה חייבת.

אפשר לומר שמפעל פיניציה תעשיית זכוכית שטוחה, נסגר בגלל המשבר העולמי שהקטין את כמויות הזכוכית לתעשיית הקולטים הפוטו-וולטאים. אפשר לומר שהוא נסגר בגלל עלית מחיר הדלק בעקבות המשבר האירני וההימורים בתחום הסחורות העתידיות.  אפשר לומר שהמפעל נסגר משום שממשלת ישראל כמו תמיד איננה מקיימת הבטחות ובמקרה זה את ההבטחה להזרים גז טבעי עד למפעל. אפשר לומר שאילו המדינה לא הייתה מבזבזת שנים בניסיון למצוא משקיע פרטי שיקים את תשתית הגז. עד שהתייאשה והקימה אותה עם חברה ממשלתית, כבר היה היום פתרון.

אפשר גם לומר דבר פשוט אבל חשוב: מדיניות פיתוח הפריפריה פשטה את הרגל.
משום שאילו היה המפעל נשאר במקומו ההיסטורי היה כבר יכול להתחבר לתשתית הגז.
מדינת ישראל השקיעה ממון רב בהעברת תעשייה לפריפריה, היא הקימה את אזור התעשייה ציפורית. העברה שעלתה במחיר של הריסת 6000 דונמים של נוף גלילי, סלילת כבישים ומחלפי ענק (כ-11% מהשטח הבנוי בישראל הוא כבישים{קובץ}).  צריך להזכיר כי התעשייה שהועברה לגליל הוסיפה מזהמים לאויר לאדמה ולמים.
אילו תוצאת הפגיעה הסביבתית הזאת הייתה מביאה פרנסה לפריפריה, אילו הייתה גורם מאזן במשוואה הכלכלית (קובץ), אפשר היה להצדיק את זה.
אבל מתברר שהממשלות שלנו עושות את כל הדברים הלא נכונים. במקום לפתח תיירות וחקלאות כפי שדרוש בצפון מעבירים אליו מחצבות ומפעלי תעשיה. בישראל כפי שכבר אמרתי גם לא מבטיחים לקיים הבטחות, לכן המפעלים קורסים ובמקום נופים וטיולים משאירים לנו חורבות ומובטלים.

יום שני, 3 בספטמבר 2012

פני הדור כפני הכלב




בבית הורי היה תמיד כלב ולאורך השנים היו רבים, אבל אני רוצה לספר לכם על כלב אחד מעניין במיוחד. הוא נולד אצלנו לאמו שחורק'ה ושמו היה עוּש. עוש היה רועה גרמני גדול ובעל נשמה עדינה והוא ליווה אותי בבחרותי. כשהקמנו את מושב קדש ברנע גר איתי בחדר וכשנגמרה תקופת ההתיישבות שלי והתחילו הטיולים לחו"ל, חזר לבית הורי בראש-פינה. את ימיו במושבה בילה קשור מתחת עץ השקד. בבוקר ובערב אחרי שהושם מחסום לפיו, יצא לו לטיול בשכונה. המחסום היה הכרח משום שרבים מההולכים ברחוב לא הכירו את עדינותו ופחדו ממנו.
יום אחד שמעתי את עוש נובח נמרצות, יצאתי החוצה וראיתי שהוא מנסה להבריח נמיה. ניגשתי אליו שחררתי אותו ואמרתי לו יאללה רוץ, גרש אותה. עוש נשאר עומד, מבטו היה נעוץ במחסום שהיה תלוי לידו והוא חיכה שאלביש אותו. אמרתי לו עזוב אותך אי אפשר לרדוף אחרי נמיה עם פה נעול, אבל הוא לא זז, כאילו אמר על כללים מוכרחים לשמור. נזכרתי בעוש כששמעתי על השבץ המוחי שאחז בדורון נשר ועל דרך הטיפול של צוות מגן דוד. במשך זמן ממושך עמדו שם אנשים שטיפול במצבי חירום ובבעיות רפואיות הוא המקצוע שלהם והם לא עשו כלום בגלל הכללים. חשבתי לעצמי האם מותר האדם? נראה שלא.
מדינת ישראל עברה שינוי משמעותי מאוד בשנות קיומה, מחברה יוזמת, חושבת, יוצרת, מחדשת - שוברת כול דוֹגמה הפכה לחברה בה העיקר הוא לשמור על הכללים. כאשר חייל נהרג בודקים אם הפיקוד נהג על פי הנוהל, כשהולך רגל נדרס שואלים זה קרה במעבר חציה? כשטרקטור דורס מפגינה בודקים אם הנהלים נשמרו. לא בודקים אם הופעל הגיון, לא בודקים את ההסתברות לטעות. לא שואלים אם המשימה הייתה נחוצה, אם נעשה שימוש בידע, בניסיון, ובשכל ישר. לא, רק אם זה נעשה לפי הכללים.
לפני כמה חודשים הלכתי לועידה האידאולוגית של מפלגת העבודה. כמו רבים וטובים נסעתי ברכב פרטי לתחנת הרכבת הקרובה (אצלנו בפריפריה זה שעה ורבע) ומשם לתחנת וולפסון. מהתחנה יצאנו קבוצה של כמה עשרות והלכנו ברגל לאולמי גאלרי פאלס מקום הועידה. בדרך היינו צריכים לחצות את רחוב הלוחמים, האור ברמזור שלנו היה אדום. שמעתי סירנה מתקרבת ואמבולנס הופיע מפלס את דרכו בין המכוניות שעמדו ברמזור, כשהתקרב התחלף הרמזור להולכי הרגל. עמדתי עם ידיים פשוטות לצדדים ואמרתי: חכו אי אפשר עכשיו. אבל ירוק אמרו לי. אבל אמבולנס אמרתי. אמרתי ונזכרתי בפעם הראשונה (1980) שעשיתי סיור בישראל לחבר מגרמניה, הוא שאל אתה לא מחכה לירוק? עניתי לא, אני רק מחכה שהכביש יתפנה.

יום ראשון, 26 באוגוסט 2012

הירהורי יום הולדת

לפני שנים חשבתי שצעיר זה מצב קבוע.
חשבתי שזה כאן לתמיד.
עברו שנים ומתברר שצדקתי.

יום רביעי, 22 באוגוסט 2012

קילקולים סלולאריים


כל חצי שנה בערך נמאס לי מהתקלות של המכשיר הסלולארי, אז אני הולך לסניף החברה הסלולארית הקרוב לביתי (30 ק"מ), ככה זה בפריפריה.
אני מגיע, נותן דו"ח מקיף של התקלות, בכתב בשני העתקים.
הנוהג היה להגיע בסוף היום ולקבל את המכשיר עם תקלות חדשות ומרעננות במקום הישנות והמשעממות. אבל אל תגידו שלא היה שינוי בתחום הסלולארי, היה בטח שהיה, כל הכבוד לשר התקשורת.
עכשיו הגעתי השארתי את הטלפון וקיבלתי טלפון חליפי כי עכשיו שולחים את המכשיר לתיקון במרכז וזה לוקח "3 ימי עסקים".
קיבלתי טלפון חליפי ומשוכלל כבר לא צריך את הרב איפרגן מספיק להניח אותו על אוזן ימין ולשים ניר צילום על אוזן שמאל ואתה מקבל שיקוף מוח.
במשך שבוע הוא ליווה אותי בעבודה ובחופש, כמו תינוק היה צריך אוכל (טעינת חשמל) כל 3 שעות וסיקרן אותי עם שלל חסרונות שלא הכרתי.
אבל לכל דבר גם אם הוא טוב יש סוף, החזרתי אותו וקיבלתי את שלי, איזה כייף. המעבדה במרכז לא נופלת במאום מהמקובל בפריפריה, קיבלתי אחל'ה תקלות למשל אם שמים אוזניות שומעים מוסיקה למשך 3 שניות אבל כשהיא נפסקת ומוצאים את האזניות מהשקע המכשיר לא יודע את זה אז צריך לכבות אותו שיתאפס.
חוץ מזה הוא מדווח שהוא מחובר לאיזה אביזר אבל לא מפרט ואני נשבע שכלום לא מחובר אליו. טוב, נתרגל לבעיות ונחכה לחדשות שיגיעו בעזרת השם (או בלעדיה) ועוד חצי שנה נחזור למעבדה.

יום שני, 23 ביולי 2012

זה המצב




לזכרו של משה סילמן ששרף עצמו מתוך ייאוש עם אובדן כבודו וביתו



השוואה מספר הדירות לאלף תושבים בדיור ציבורי במדינות אירופה

הולנד
138
אוסטריה
100
דנמרק
95
צרפת
86
פינלנד
85
בריטניה
80
איטליה
29
ישראל
9


יום ראשון, 22 ביולי 2012

אוהדי כדור רגל צודקים



השופטת נילי ארד נשיאת בית הדין הארצי לעבודה החליטה לאחרונה כי לעובדי הרכבת אין זכות לבחור מי מייצג אותם.
זאת לא תופעה מיוחדת אצל כבוד השופטת, בעבר היא החליטה שאסור להסתדרות לשבות למען עובדי הקבלן. בספטמבר 2011 החליטה שלרופאים המתמחים אין זכות להתפטר. גם העובדים הסוציאליים גילו כי בית הדין בראשותה איננו מגן הצדק וזכויות העובדים.
מקרה עובדי הרכבת חמור לא פחות, ההסתדרות שכשלה פעמים רבות בייצוג עובדים החליטה לפטר את הועד שנבחר באופן דמוקרטי. הועד בראשות גילה אדרעי מנסה כבר 3 שנים לעצור את הפרטת הרכבת. במשך הזמן הועד הותקף על ידי שר התחבורה וכל חבריו הטייקונים בעלי אמצעי התקשורת. העיתונות הטלביזיה והרדיו יודעים מי משלם את המשכורת והם הדביקו לוועד כל עוולה וטעות שנעשו ברכבת מאז ומעולם. הועד אשם שבמוסך הרכבת אין פנסים, הועד אשם שהרכבת מאחרת, הועד אשם בתאונות, הועד אשם שאין הכשרת עובדים, הועד מושחת וממנה קרובי משפחה (לא נכון זה הועד הקודם שהיה דווקא ביחסים טובים עם השר כץ).
ההיסתדרות נוסדה לפני הדמוקרטיה הישראלית ועדיין לא הפנימה את השינויים שחלו במאה האחרונה. לכן החליטו בהנהגת ההיסתדרות לפטר את ועד הרכבת ולמנות אחר תחתיו, הועד בעצה אחת עם העובדים החליט להחליף אירגון עובדים. 60% מהעובדים ביקשו לעבור לארגון "כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי", זה חוקי, זה צודק, זה דמוקרטי אבל לא בבית המשפט של השופטת ארד.
לטובת השופטת ולטובת הקוראים אני מביא את הציטוט הרלבנטי מתוך מגילת זכויות האדם של האו"מ שישראל אישרה בשנה השניה לקיומה.
סעיף כ.
1. כל אדם זכאי לחירות ההתאספות וההתאגדות בדרכי שלום.
2. לא יכפו על אדם השתייכות לאגודה.

סעיף כג.
1. כל אדם זכאי לעבודה, לבחירה חופשית של עבודתו, לתנאי עבודה צודקים והוגנים ולהגנה מפני אבטלה.
2. כל אדם, ללא כל הפליה, זכאי לשכר שווה בעד עבודה שווה.
3. כל עובד זכאי לשכר צודק והוגן, אשר יבטיח לו ולבני ביתו קיום הראוי לכבוד האדם שיושלם, אם יהיה צורך בכך, על-ידי אמצעים אחרים של הגנה סוציאלית.
4. כל אדם זכאי לאגד אגודות מקצועיות ולהצטרף לאגודות כדי להגן על ענייניו.

אהוד אולמרט בשתי מערכות




מערכה 1

על משפט ועל מוסר

אהוד אולמַרט (מתחרז וולמרט) הואשם בשלוש עברות.

האשימו אותו כי קיבל כסף באופן ניסתר ממכר וניצל את תפקידיו הציבוריים לסייע למכר הזה (טלנסקי).
האשימו אותו כי קיבל כסף מארגונים ומוסדות שהזמינו אותו משום התפקידים הציבוריים שמילא. הכסף ניתן לצרכי הוצאות שנובעות מביקורים והרצאות שלו אצל המזמינים. האשימו כי קיבל יותר כסף מאשר הוציא והשתמש בכסף לצרכיו האישיים.
האשימו אותו כי דאג שחבריו יזכו בעזרה ממשלתית ממרכז ההשקעות בהיותו ממונה על המרכז כשר בממשלה.

בית המשפט מצא כי אהוד אולמַרט עשה את הדברים הבאים:
קיבל כסף ממכר באופן ניסתר.
קיבל כסף עודף מארגונים ומוסדות והשתמש בו לצרכיו הפרטיים.
עזר לחבריו לקבל סיוע מהמדינה בהיותו שר ממונה על מרכז ההשקעות.

עוד מצא בית המשפט:
הוא לא התכוון לעשות כלום תמורת הכסף שקיבל מהמכר שלו.
הוא לא שם לב שיש בלאגן במימון הנסיעות וההרצאות ולכן לא החזיר את הכסף העודף.

ברוב מדינות העולם היו השופטים מזכים אותו בדיוק כפי שזיכו אותו בישראל.
בחוף השנהב היה יוצא זכאי, בליבריה היה יוצא זכאי, בפארגווי היה יוצא זכאי, בבליז היה יוצא זכאי,
במלאזיה היה יוצא זכאי, בהודו היה יוצא זכאי.

רק מעט מאוד מדינות היו מוצאות שמעשיו ראויים לעונש משמעותי.
בהולנד היה יוצא אשם, בדנמרק היה יוצא אשם, בגרמניה היה יוצא אשם אבל מדובר במספר קטן ולא
משמעותי של מדינות, אשרינו שזכינו להימנות אל הרוב.

מערכה 2

על ממשל ועל יכולת

מיד לאחר השמעת פסק הדין במשפט אולמרט, אבל לפני גזר הדין יצאה תזמורת שלמה של דוברים ואנשי ציבור במסע לגיטימציה לאולמרט. הם לא היססו לומר שמדובר כאן לא רק באדם ישר כי אם גם באיש ציבור מהמעלה הראשונה וראש ממשלה מהטובים שידעה ישראל.
לא אני לא אובייקטיבי גם בנושא הזה, אבל החלטתי לבדוק את תקופתו בראשות הממשלה על פי נתונים שונים. אולמרט היה ראש ממשלה מ- 4 ינואר 2006 (כממלא מקום אריק שרון) עד ה- 31 מרץ 2009 כאשר פרש בעקבות האשמות חמורות בשחיתות.
חינוך: בתחום הזה היו לא מעט הצהרות, אבל נתוני ההשקעה הלאומית בחינוך לא מרשימים, שיעור ההשתתפות של הממשלה בהוצאות החינוך המשיך את ההזנחה המקובלת בממשלות ליכוד/קדימה כלומר מה שפחות. תקציב הפיתוח בחינוך שקוצץ בתקופת ממשלת שרון הראשונה מ 963 מיליון ₪ (התקציב בממשלת ברק) ל- 415 מיליון ₪, עלה במעט לאורך תקופת ממשלת אולמרט והגיע ל- 547 מיליון ₪ (43% פחות ממשלת ברק). ההוצאה על הוראה (תקציב שעות תקן) שירד בתקופת ממשלת שרון הראשונה ב- 1430 ₪ עלה ב- 629 ₪. תשלומי הורים הם חלק גדל והולך מהוצאות החינוך והוצאת המדינה ירדה עד 78%, לא פלא שמעמד הביניים יוצא לרחובות ושואל: ממתי חינם עולה כל כך הרבה?
הצפיפות בכיתות בישראל גבוהה ב- 22% מהצפיפות הממוצעת בכיתות במדינות OECD  אבל לעומת זאת שכר המורים בישראל (יחסית לשכר עובדים אחרים) נמוך ב- 50%, את השכר הזעום הזה מקבלים המורים שלנו עבור הרבה יותר שעות עבודה (20% שהם 200 שעות). בתקופת אולמרט לא חל שום שיפור במצב הזה.

תחבורה: אחד ממחירי מלחמת לבנון II היה קיצוץ תקציבי, מיליארד וחצי ₪ שירדו מתקציב הרכבת גרמו לאיחור של כמה שנים בהשלמת המסילה לגליל. ממשלת אולמרט הבטיחה שהכסף הזה יגיע לצפון זה לא קרה ואני מציע לכם לא לחכות שיקרה.

בתחום הרווחה: ממשלת אולמרט המשיכה את תכנית ויסקונסין בשינוי קל, אבל דווקא בזמן ממשלת נתניהו נקברה התוכנית המזיקה והמיותרת קבורה נכונה – קבורת חמור. הממשלה הזאת המשיכה במדיניות קצבאות קטנות לעניים וייבוא עובדים עוד יותר זולים מחו"ל.

בריאות: כשממשלת אולמרט עלתה לשלטון היה שיעור ההשתתפות של הציבור בהוצאה על בריאות 39.8% הוא עלה מעט וירד מעט ובסופה של הממשלה הזאת היה 38.8%. הבריאות בישראל ממומנת באמצעות מס בריאות ותקציב משרד הבריאות, ממשלת ישראל מקטינה את החלק של משרד הבריאות כל הזמן, ממשלת אולמרט לא שונה בנושא זה. גם העדכון הטכנולוגי של סל התרופות בתקופת אולמרט המשיך לפגר אחר הדרישה ועמד בממוצע על 25% פחות מהרצוי.

אצלנו מודדים הכל לפי הצמיחה כלכלית, הצמיחה הכלכלית לנפש בממשלת אולמרט, משנת 2006 עד 2009 (כולל) הייתה 4.8% צמיחה כזאת במשך יותר משלוש שנים איננה סיבה לגאווה. הצמיחה בזמן ממשלת רבין 1992-1995 הייתה 9.3%.

סה"כ השיפורים בתחומי החברה של ממשלת אולמרט היו הפחתת המע"מ והגדלת שכר המינימום, שניהם בזכות מפלגת העבודה ועמיר פרץ. אי אפשר לומר כי אולמרט הובל אותנו להצלחה בתחומים החברתיים.

התחום המדיני: אולמרט אוהב להפתיע, כמו אצל חבריו העשירים מאוד, הימור היא טקטיקה מקובלת. לכן יצא למלחמת לבנון II  אחרי דיונים של כמה שעות תוך הפתעת החיזבאללה ותושבי ישראל. אבל הוא שכח שבהימורים יותר חשוב מתי יוצאים, והכי כדאי לצאת כשמנצחים. במקרה של המלחמה הזאת ניצחנו אחרי שלושה ימים והפסדנו אחרי ההחטאה הראשונה כשפגזים ישראליים נחתו בתוך המון אזרחים. 30 ימי מלחמה נוספים שינו את המצב לרעה.

למרות החזות האזרחית השקולה אולמרט דווקא אוהב מלחמות ובתוך 3 שנים יצא לשתים, המלחמה השניה הייתה המלחמה בעזה – מבצע עופרת יצוקה. למלחמה הזאת הוגדרו 3 יעדים, השגת שקט ביטחוני ארוך טווח, מניעת התחמשות החמאס, והחזרת גלעד שליט. אף אחד מהיעדים לא הושג, אין שקט ביטחוני, החמאס מתחמש ואת גלעד שליט הצליחו לשחרר שנתיים מאוחר יותר, מאות אלפי הישראלים שיצאו לרחוב למען צדק חברתי.

הסכמי שלום: לא מעט ישראלים שואפי הסדר שלום הצביעו עבור ממשלת אולמרט, הם אוכזבו. אומנם היו שם הבטחות ודיבורים ופגישות אבל לא יצא מזה כלום.
בתחום המדיני החיובי ניתן לציין רק את ההחלטה למצוא פתרון לטילים קצרי טווח, כיפת ברזל, אבל גם במקרה הזה אי אפשר לזקוף את ההחלטה לזכות אולמרט.

לסיכום אפשר לומר בשקט נפש שגם אם אולמרט יצא זך כשלג מכל פרשותיו טוב יעשו אזרחי המדינה אם ידאגו לו לפנסיה שקטה ורגועה הרחק ממוקדי ההכרעה.

יום שבת, 23 ביוני 2012

כוס התרעלה היוונית




ליוון ישנה ממשלה חדשה, זאת לא בדיוק הממשלה שהציבור רצה (30% תמכו במפלגה הגדולה). האומה שהמציאה את הדמוקרטיה נמצאת בצרות חמורות. אחרי ארבע שנים של משבר כלכלי וצעדי צנע מרחיקי לכת של כול הממשלות, הציבור כבר יודע שמשך המדיניות הכלכלית הזאת לא יביא תקווה. ממשלת מרקל בגרמניה דרשה שהיוונים יחסכו ויקטינו הוצאות על רווחה ושירותים והם עשו זאת, אך ללא הועיל.
ההוצאות של ממשלת יוון על שירותים ממלכתיים כמו רווחה בריאות וחינוך הן הכי נמוכות באירופה.
שיעור האבטלה הכללי מגיע לכ- 20% שיעור המובטלים בין צעירים 47%, רוב נכסי המדינה הופרטו.
המדיניות הזאת הביאה להתגברות הקולות הגזעניים והפשיסטיים שמסכנים את קיומה של החברה היוונית. קולות שמזכירים לנו ימים רעים של המשבר הכלכלי בשנות ה- 30 והשואה שפרצה בעקבותיו.
בעיתון כלכליסט סכמה את המצב דוקטורנטית להוראה באוניברסיטת אתונה, שמתפרנסת ממתן שיעורים פרטיים כי המדינה הפסיקה להעסיק מורים כבר לפני כמה שנים (בחינות רישיון ההוראה האחרונות התקיימו ב2008):
 "לפני כמה שנים אמרו לנו שאם לא נקצץ, נתייעל ונפריט הכלכלה תקרוס, המדינה תתפרק ולא יהיה לנו עתיד. הפרטנו, קיצצנו והתייעלנו, והכלכלה קרסה. המדינה מתפרקת ואין לנו עתיד. אולי הגיע הזמן לנסות משהו חדש?".
 רוב הפרשנים הכלכליים מדברים על המערכת היוונית המושחתת, על מדיניות שמעדיפה מקורבים, על שכר מופרז, ויעילות נמוכה. צריך להזכיר שאת הבעיות האלו בשיעור דומה אפשר למצוא בכל המדינות מארה"ב ועד הודו כולל גרמניה וישראל. זאת תוצאה של הצטברות כוח כלכלי גדול מאוד בידי טייקונים שמפעילים את כוחם במסדרונות השלטון ודואגים לחוקים שיחזקו אותם.
למרות זאת צריך לזכור כי במשך השנים שחלפו מאז מלחמת העולם הכלכלה היוונית הוכיחה את עצמה. במשך השנים האלו היא חוותה צמיחה מתמדת (להוציא שנתיים בשנות ה- 80), למעשה המשבר הנוכחי שנמשך מאז 2008 הוא הארוך ביותר מאז שנות ה- 40. לזאת יש להוסיף כי המשבר איננו משבר של הכלכלה היוונית בלבד, כי אם משבר פיננסי של העולם המפותח ונובע ממדיניות פושעת של הבנקים הלאומיים.

השאלה היא אילו אפשרויות עומדות היום לפני ממשלת יוון ומוסדות האיחוד האירופי.
במאמר שהתפרסם בגיליון "כלכלת העולם האמיתי" האחרון, מציעים שני כלכלנים יוונים קונדיאס וקאריגיאניס את האפשרויות הבאות:
1.       האיחוד האירופי צריך להפנים כי הקמת איחוד בין מדינות שונות בעלות כלכלות שונות ותרבות שונה מחייב הוצאה מתמדת על שיפור מצבן של המדינות החלשות. כפי שנהוג בתוך מדינה מתוקנת כאשר מערכת המס גובה יותר מהעשירים ומערכת השירותים והרווחה  מוציאות את הכספים כדי להקטין את הפערים בחברה. כך בעתיד מדינות כמו גרמניה, הולנד, צרפת ואוסטריה יצטרכו להשקיע כסף במדינות כמו יוון, ספרד ופורטוגל.
2.       יוון תפרוש מהאיחוד ותחזור למטבע הדרכמה, תוך הודעה לכל הנושים כי לא תחזיר את חובותיה (כפי שעשתה ארגנטינה בשנת 2001). במשך כמה שנים היא תסבול מאינפלציה חזקה שתוריד את ערך הדרכמה ותהפוך את יוון למקום זול עבור תיירות תעשייה וחקלאות. מצב כזה יגרום לפיתוח כלכלי וצמיחה חיובית. הניסיון מראה שבמצבים כאלו יש לעבור לכלכלה מכוונת. לכן הממשלה תצטרך לנטוש את שיטת הכלכלה החופשית ולהשקיע במשק היווני בכדי להחזיר אותו לרמה אירופית.

במה יבחרו היוונים והאירופים נדע עם הזמן, אני מאחל להם מכאן התפכחות מהחלומות הקפיטליסטיים וחזרה לקרקע המציאות בנחיתה רכה ככל האפשר.