עוד כמה ימים יגיע לישראל מומחה
בתחום תעשיית הזכוכית, לא הוא לא בא לייעץ וגם לא לעזור בהקמה או תיקון של מכונות
משוכללות. הוא מומחה שיודע לכבות תנורים, לשיר להם תפילת השכבה "להרדים"
אותם. זאת תהיה תפילת השכבה לתנור של חברת
פיניציה , תנור זכוכית להבדיל מהתנור אצלי בבית מדליקים בדרך כלל רק פעם אחת.
הדלקה וכיבוי התנור עולים הון ודורשים ייבוא מומחים מחו"ל אז משאירים אותם
דולקים כל הזמן.
מפעל פיניציה הוא לא סתם מפעל
תעשייתי מאלו שמדינת ישראל סוגרת בזלזול תוך הפטרת משפט כמו: "ל -תעשייה
מסורתית אין מקום במשק מפותח". היא לא ה- LOW_TECH
שכולם מזלזלים בו בלי להבין על מה הם מדברים. בפיניציה מייצרים זכוכית ברמה הכי
גבוהה בעולם עם הכלים המתקדמים והעובדים המיומנים שתעשייה חייבת.
אפשר לומר שמפעל פיניציה תעשיית
זכוכית שטוחה, נסגר בגלל המשבר העולמי שהקטין את כמויות הזכוכית לתעשיית הקולטים
הפוטו-וולטאים. אפשר לומר שהוא נסגר בגלל עלית מחיר הדלק בעקבות המשבר האירני
וההימורים בתחום הסחורות העתידיות. אפשר
לומר שהמפעל נסגר משום שממשלת ישראל כמו תמיד
איננה מקיימת הבטחות ובמקרה זה את ההבטחה להזרים גז טבעי עד למפעל. אפשר לומר
שאילו המדינה לא הייתה מבזבזת שנים בניסיון למצוא משקיע פרטי שיקים את תשתית הגז.
עד שהתייאשה והקימה אותה עם חברה
ממשלתית, כבר היה היום פתרון.
אפשר גם לומר דבר פשוט אבל חשוב:
מדיניות פיתוח הפריפריה פשטה את
הרגל.
משום שאילו היה המפעל נשאר במקומו
ההיסטורי היה כבר יכול להתחבר לתשתית הגז.
מדינת ישראל השקיעה ממון רב
בהעברת תעשייה לפריפריה, היא הקימה את אזור התעשייה ציפורית. העברה שעלתה במחיר של
הריסת 6000 דונמים של נוף גלילי,
סלילת כבישים ומחלפי ענק (כ-11% מהשטח הבנוי בישראל הוא
כבישים{קובץ}). צריך להזכיר כי
התעשייה שהועברה לגליל הוסיפה מזהמים לאויר לאדמה ולמים.
אילו תוצאת הפגיעה הסביבתית הזאת
הייתה מביאה פרנסה לפריפריה, אילו הייתה גורם מאזן במשוואה הכלכלית (קובץ),
אפשר היה להצדיק את זה.
אבל מתברר שהממשלות שלנו עושות את
כל הדברים הלא נכונים. במקום לפתח תיירות וחקלאות כפי שדרוש בצפון מעבירים אליו מחצבות
ומפעלי תעשיה. בישראל כפי שכבר אמרתי גם לא מבטיחים לקיים הבטחות, לכן המפעלים
קורסים ובמקום נופים וטיולים משאירים לנו חורבות
ומובטלים.