אהבת הארץ

אני לא עובד בנק, גם אין לי דוד עשיר, אני סתם באלפיון העליון, לא בגלל משכורת וגם לא בגלל הקזינו אופס סליחה הבורסה. אני באלפיון העליון כי בבוקר, אני עולה על האופנוע ונוסע לעבודה בכביש שנסלל לפני 50 שנים. עובר בין אקליפטוסים ענקיים, מטעים ושדות פלחה. משכיב בסיבובים שמקיפים הרים ויורדים לנחלים. מטרטר על לוחות העץ של גשר מעל הירדן. מעלי עוברות להקות של ציפורים נודדות, עוף דורס נוסק לי מעל הקסדה כמעט נוגע.

עכשיו בסתיו פלגים נוזלים לאורך הכביש, לפעמים נוגסים בשוליים או גואים וממלאים את הכביש בחצץ. בנסיעה ממוצעת אני נפגש במכוניות בודדות, לפעמים טרקטור. כל כניסה משביל עפר צדדי היד נשלחת לברקס. בכבישים כאלו אנשים שוכחים לפעמים שישנם עוד כלי רכב והם עלולים להפתיע מהצד. הכביש כולו מתנהג כמו שמורת טבע ללא פקחים, פעם פעמים בשנה עוברת ניידת משטרה, מודעת לעצמה מרגישה חריגה. את השלווה הזאת, את עונות השנה שתופסות את במת השוליים, מפריעים רק החגים. פתאום עשרות מכוניות ואוטובוסים. חונים על הכביש, אם אפשר מאחורי סיבוב עיוור. הם בחופש.

ילדים, מטיילים, עומדים על הכביש מחליפים חוויות. זוהי העת להאט - הם באו לכאן לטייל לא להדרס. כל כניסה לנחל כל שדה פרחים מוצפים אנשים. בני אדם צריכים את הטבע הזה, יותר זול מפרוזק יותר משכֶּר מבירה.

בכדור-רגל אומרים לכל שבת יש מוצאי שבת, כך נגמרים החגים ושוב חוזרת המהירות וההשכבות ושוב השלווה. רק תלי האשפה בכל אתר, רק פיסות ניילון ברוח, מעידות - כן היה חג ונגמר.

איך מורחים אותנו
ומה אפשר לעשות בנדון

לא מזמן התפרסם מחקר מדעי שמראה כי קרמים למינהם אינם משפיעים על הזדקנות העור. אפשר לקנות קרם ב- 5 ש"ח או ב- 500 ולהמשיך לפתח קמטים מרשימים.
אם יערכו מחקר על אבקות כביסה ויכולת הניקוי שלהן, יגלו בודאי שההבדלים בינהן מתמצים בריח וצבע, לא יותר מזה.
שוק התמרוקים ושוק חומרי הניקיון מגלגל מיליארדים, רובנו קונים את החומרים האלו לא על פי הביצועים שלהם אלא על פי התדמית.

מפלגת העבודה סובלת מאותה תופעה, קנו אותה (הצביעו עבורה) בגלל התדמית החברתית. כשמסתכלים על תפקוד המפלגה מאז הבחירות קשה להבדיל בינה לאחרים. קיצוצי תקציב 2006 ו-2007, התקציב עצמו, חוק ההסדרים, בכל המקרים הצביעה המפלגה בעד מדיניות קפיטליסטית - מפרקת - חברה. לא מעט מצביעים נוטשים היום את המפלגה באכזבה. בבחירות הבאות יצביעו בודאי עבור מפלגה אחרת בעלת תדמית שמתאימה להם, בדיוק כמו להחליף קרם אחד בקרם אחר בתקווה לעצור את מעשי הזמן.

אני לא התאכזבתי וזה לא שלא היו לי תקוות, להיפך היו לי הרבה תקוות.
בבחירות האחרונות קיוויתי שסדר היום הציבורי חברתי ישפיע על הכנסת והממשלה.
קיוויתי שמפלגת העבודה תציב אולטימטום לאוֹלמַרט: או משרד האוצר או שאנחנו בחוץ. או תקציב רחב לנושאים חברתיים או אנחנו בחוץ. או מכה קצרה לחיזבאללה והסדר מדיני או ...
הדברים האלו לא קרו, מסתבר שטעיתי, מפלגת העבודה היא לא חברתית.
אולי עדיף לנסח את זה אחרת, מפלגת העבודה עדיין לא חברתית.

אני חושב שלפעול במפלגת העבודה זה כמו טיפוס על הר - אתה מסתכל למעלה ורואה פיסגה, עד שאתה מטפס אליה אתה מגלה פיסגה שלא ראית וכך עוד פעם ועוד פעם עד שסוף סוף אתה מגיע. ואז? אתה חסר נשימה, עם חיוך של הגשמה. כך גם מפלגת העבודה, אתה דוחף אותה לכיוון החברה וחושב שהגעת ועוד פעם דוחף ו ... אין לי מושג, לא יודע, אבל נגיע.
לכן אני בפנים, מנסה לגייס חברים חדשים למיפקד המפלגה (יש זמן עד ה –31/01/2007).
כותב מכתבים הולך לכנסים מנסה לשנות.
כשהחוג החברתי במפלגה יהיה מספיק גדול, ההשפעה שלו תורגש ולמדינת ישראל תהיה סוף סוף מפלגה סוציאל-דמוקרטית.
כי זה ההבדל בין מפלגת העבודה לקרם פנים, במפלגת העבודה יש לבוחרים יכולת לשנות את הפורמולה.